אהוד שלי
אהוד כילד במשפחה
כשהייתי בן שש, ב-61 לאוגוסט שנת 2491, נולד אהוד. לצערי היינו רק שני ילדים, אם כי
זו היתה משפחה נורמלית בגודלה בדור של הורי. לעומת זאת, לאילנה ולי יש ארבעה ילדים:
שני בנים ושתי בנות. שניים מילדינו נולדו אחרי מלחמת יום כיפור. אינני יודע איך היתה
נראית המשפחה אלמלא היתה מלחמה, אבל אני בטוח שהמלחמה גרמה לזה שהבאנו עוד
שני ילדים לעולם. עברה עלי תקופה ארוכה וקשה מאוד כשנשארתי לבד עם הורי בעקבות
המלחמה.
אני זוכר כשאהוד נולד. זה היה במוצאי שבת. לא היה כלי רכב בכפר, ואמא שלי היתה
צריכה להגיע ללדת בבילינסון. כיון שזה היה החופש הגדול, בבית הספר בקדימה התאמנה
באותו זמן יחידת פלמ״ח. באותו מוצאי שבת היתה להם הסעה מיוחדת באוטובוס של אגד,
אולי לתל אביב, ואמא ואבא נסעו איתם, המשיכו כנראה במונית וכך הגיעו לבית החולים
בילינסון. שם אהוד נולד.
אני לא זוכר הרבה מתקופת הילדות של אהוד. אבל על היחסים
בינינו אומר שוב ושוב: האח שלי ואני היינו כמו אחד )מראה
בתנועות ידיים משולבות(. כמו אחד בכל מכל כל! רק בדבר
אחד הוא היה משכמו ומעלה, גבר עלי בגדול ובהרבה - הוא
היה טייס הרבה יותר טוב ממני.
ברור שכאשר הוא היה בן שנה ואני בן שבע, עוד לא היה חיבור
אמיץ כזה בינינו. פער הגילים בינינו יצר מרחק, ואני גם הייתי
הרבה מחוץ לבית. כילדים רבנו הרבה, כמו בכל משפחה נורמלית.
הייתי הראשון שקנו לו אופניים בקדימה, לבר מצווה, ואהוד
נהג לקחת אותם בלי רשותי. מטבע הדברים זה הגיע למכות
אמיתיות בינינו, אבל הקטטה לא היתה לגמרי הוגנת כי הייתי
בשש שנים מבוגר ממנו. בתיכון, כשהייתי בערך בן 51, ובאו
אלי חברים הביתה, גם אהוד רצה להצטרף. זה כמובן לא מצא
חן בעיני והיו מלחמות. אמא שלי היתה באה להפריד בינינו, כי אבא שלי לא היה אף פעם
בבית. אבל מרגע שאהוד עמד על דעתו, בערך כשהוא היה בן 21 ואני בן 81, או אולי עוד
כשהייתי תלמיד בשלוש הכיתות העליונות של בית הספר התיכון בנתניה, היו רגעים מאוד
מיוחדים בינינו.
אחד הזיכרונות המוקדמים שלי על אהוד כנער
נוגע לנהיגה. עוד בקדימה, אבי היה אוסף את
הביצים והיבול מהמשקים, ומחלק את האספקה
ממשק למשק וזה הצריך ירידה ועלייה על
המשאית אין ספור פעמים. כיון שזה היה לו
קשה, אבא נתן לנו לנהוג מגיל צעיר מאוד וכך
אחד מאיתנו נהג והוא טיפל במטען, היה פורק
ומעמיס. אני עצמי לא הייתי הרבה בבית, אבל
אהוד נהג במשאית המשפחתית מגיל צעיר
מאוד. זכור לי שהוא נהג בעמידה, או חצי
בעמידה, כי בישיבה לא היה רואה את הדרך
לפניו, משום שהיה כל כך קטן עדיין.
בכפר קדימה, פברואר 2591
בנתניה, 3591
23
