אהוד שלי
אחרי כמה חודשים אבי הצטרף, לאחר שהשאיר את המשק בידי מישהו בכפר. זה מעשה
שקשה לי להבין, אבל אמי ואני שהינו אצל המשפחה בליטא שנתיים תמימות! דמעות
המשפחה היקשו על הפרידה. כשנגמרה הויזה להורי, ביקשו בני המשפחה שיאריכו אותה.
עד היום נמצאים ברשותי הדרכונים האלה של הורי. המסמכים מגלים כי שלוש פעמים
הוארכו הדרכונים, בחודשיים כל פעם. בפעם השלישית, כשפנו הורי שוב להארכת הויזה
בלחץ משפחותיהם, נתקלו בסירוב. וזה היה מזלנו. חזרנו ארצה ביוני 9391 - אבי, אמי
ואני יחד, ממש ברגע האחרון לפני פרוץ המלחמה.
אף אחד מבני משפחתנו לא שרד את השואה חוץ מהורי ובילדותי לא היה לי קרוב - לא
סבא, לא סבתא, לא דוד ולא בן דוד - אף אחד.
לא ברור לי עד היום מדוע אבי היה היחיד שעלה לארץ מכל משפחתו. כל זמן שהיה בחיים
לא שאלתי אותו, לצערי. לדעתי, ההסבר הוא בכך שלא היה לו מסלול מקצועי של ממש.
אחיו היה מהנדס גשרים ואחותו היתה רופאת שיניים. הוא לא למד, נשאר בסביבות הבית
ואולי לא היה לו טוב במשפחה עם האם החורגת. כך הוא נסחף או נמלט, אולי הושפע
ממישהו, ולבסוף הגיע להכשרה ועם ההכשרה עלה ארצה.
משפחתנו היתה משפחה חקלאית בקדימה. היו לנו שם 03 דונם אדמה, מזה 02 דונם
פרדס פרי הדר ולול עופות. אמי, למרות שהיתה מאוד עירונית באופיה, לבשה מהר מאוד
מכנסים ארוכים ונעליים גבוהות, עשתה הרכבות בפרדס ועבדה בלול.
אבי לא היה במשק כל היום. הוא היה הראשון והיחיד בכפר שהיה לו ״כלי רכב״ - זוג
פרדות עם עגלה, מחרשה, מגוב ומשדדה. עם הפרדות האלה הוא היה חורש את האדמות
בקדימה, קוצר את התבואה, וכדומה. לצערי הוא ידע בחייו
רק דבר אחד: לעבוד. היה יוצא ב-5 בבוקר לעבודה, וחוזר
מאוחר בלילה. אמי ניהלה את כל חיי המשפחה והחברה, והיו
להם חיי חברה פעילים שאבי אהב, אבל הארגון לכל זה היה
מונח על כתפיה של אמי בלבד.
כל הכפרים בארץ היו דלים אז, אבל קדימה היה כפר נחשל
ומפגר יותר מהישובים האחרים. ברוב היישובים, כמו אבן
יהודה השכן, בנו את הבתים במרכז הכפר והאדמות החקלאיות
היו מסביב. בקדימה, לעומת זאת, כל אחד קנה 03 דונם ובנה
את הבית בתוך החלקה. לכן המרחק בין הבתים היה גדול
מאוד. יחד עם זאת, עד לשנות ה-04 לא היה אפילו טלפון אחד
בקדימה, גם לא לוועד הכפר. אני זוכר שבגיל ארבע חליתי
בדלקת ריאות והיה צורך להביא אותי לתל אביב לבית החולים
הדסה. אבי נסע עם העגלה לאבן יהודה להזמין מונית, כי לא
היה טלפון בכפר. לא היה גם כלי רכב ממונע בכפר. את האספקה
לפרות ולעופות הביאה משאית מאבן יהודה. לא היתה מאפייה
בכפר, אלא כל יום התייצבה בכפר עגלת לחם מהמאפייה באבן
יהודה. כך חיינו אז.
בשנת 5491 קיבל הכפר רישיון מהבריטים )מסתבר שהיה צריך
דבר כזה( לרכוש משאית. כמה וכמה אנשים רצו להיות בעלי
המשאית; היתה כנראה הגרלה ואבי זכה בה. מאז הוא היה
בעל כלי הרכב הממונע היחיד בכפר. היתה לו משאית שברולט
בה הוא הוביל את העופות, הביצים והחלב לשוק בתל אביב
במושב קדימה
19
