במהלך המפגשים. בסך הכול נפגשתי עם 03 אנשים לשיחות מוקלטות, אשר תמלולן המלא
מהווה את הבסיס של ספר זה.
ספר זה הוא תולדה של פנייתו של יוסי חנקין אלי, בקיץ 6002, בבקשה שאאסוף לספר את
שברי הזיכרון הקיימים בין אלה שידעו את אהוד בחייו. הפנייה המרגשת של יוסי הגיעה
אלי בתיווכו של מנחם עיני, אחד מהשבויים עליהם כתבתי את ״חוץ מציפורים״)שוקן,
0991(, וידידי מאז. נעניתי לפנייתו של יוסי בין היתר משום שראיתי את ״חוץ מציפורים״
כמחקר שקרב אותי לנושא הנידון, לטייסי חיל האוויר של שנות השישים-שבעים, ולמעשיהם.
חשתי כי אוכל להבין את דמותו של אהוד בקרב החבורה שכבר הכרתי מעבודתי הקודמת.
אולם לא שערתי עד כמה אתקל בביוגרפיה של אהוד ושל יוסי בסיפורים שהיה להם מגע
ישיר עם גורלם של גיבורי ״חוץ מציפורים״, הנופלים בשבי או נשותיהם שנותרו בבית.
היתה בכך עבורי שיבה מסוימת לנושא, והרחבתה של ההבנה שלי את התקופה ואת טייסי
חיל האוויר הישראלי, חייהם, תרומתם, והמחיר ששילמו, הם ובני משפחותיהם בשל עיסוקם
הצבאי.
אופיו של זכר המתים שיש בו מידה רבה של אידיאליזציה. הזיכרון של מתים אהובים מיפה
את דמותם, והם נוטים להיות יפים, טובים וחכמים יותר מאלה החיים עדיין בינינו... כך
גם מוסברת, כידוע, הסמיכות של פרשיות המקרא ״אחרי מות״, ״קדושים״, ״אמור״. ברמה
הפולקלורית, מתייחסות לתופעה זו אמירות שונות, כגון ״את הפרחים היפים ביותר שבשדה
לוקח אלוהים אליו״. תופעות אלה חזקות פי כמה כאשר הנפטר הוא חלל מלחמה ואדם
צעיר בשנים. בצורה פרדוקסאלית, דווקא פיאור המת עוזר כנראה לנשארים לשאת את
חסרונו, ואין מנוס מנטייה אנושית זו.
החל מן המפגש הראשון, הבהיר לי יוסי כי הוא רוצה לצייר תמונה מציאותית של אחיו,
שתהיה נקייה מאותה אידיאליזציה הטבעית לכולנו. כך אמרה לי גם טובה, עימה נפגשתי
בערך באמצע תקופת הראיונות, ועלה על כולם בבקשה זו ארנון, בנם הבכור של אהוד
וטובה, שאותו ראיינתי בסוף הסדרה. ״אין אדם שהוא מושלם, בכך אני בטוח״, אמר לי
ארנון בישירות )ואת הישירות מרכך חיוך קטן, שהוא אולי אותו חיוך ביישני משהו שהיה
לאהוד, לפי רבים מהתיאורים ששמעתי(, ״וכיוון שכל מי שנטה לספר לי על אבי צייר אותו
כאדם מושלם, איבדתי את האימון בסיפורים אלה״.
האם התמונה שתתקבל כאן תשביע את רצונם של הקרובים ביותר לאהוד, או של חבריו
ומפקדיו׳ האם בכלל ניתן לצייר תמונה אמיתית ומלאה של אדם כלשהו, על אחת כמה
וכמה - אדם שנהרג בגיל 13 לפני למעלה משלושים שנה?
אכן, מעטים מאוד החסרונות של אהוד שהוזכרו בסיפורי קרוביו וידידיו בגרסאות אלה
שלפנינו, אם מחמת הצנזורה הפנימית או השכחה והייפוי הבלתי מודע. חבריו ובני משפחתו
התקשו למלא אחר בקשתי להיות גם ביקורתיים ולשלוף מזיכרונם תכונות או אפיזודות
שליליות הנוגעות לאהוד. כולם גמרו את ההלל על אהוד כטייס וכאדם. בכל זאת אני מקווה
כי הצלחתי ״להעיר״ ו״להאיר״ את דמותו של אהוד כאדם חי ומורכב, בזכות אפיזודות
פרטיות שחלקו עמי הדוברים ובייחוד בגלל אי ההסכמה הקיימת בין אחדים מהם בקשר
לעובדות הנוגעות לחיי אהוד או לתכונותיו.
בשלב זה, לאחר שניהלתי את השיחות עם הדוברים, אני מתרשמת כי יש בדבריהם
ובזיכרונותיהם קווים אחדים המצטלבים, ונקודות מפגש שהן אולי הפרופיל הכולל של
דמותו של אהוד, כפי שהצלחתי לעורר אותה בעת הזו. פרופיל זה מתייחס לשלושה מעגלים
מתרחבים: חייו הפרטיים של אהוד ותכונותיו במעגל המצומצם! ההקשר המשפחתי המיוחד
10
