אהוד שלי
של משפחת חנקין, בה גדל אהוד בקדימה ובנתניה; כל אלה בתוך המעגל הגדול של חיל
האוויר בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים. נראה לי כי במעגל האינטימי ביותר,
בתיאור אישיותו של אהוד בפני עצמו, רבות יחסית המחלוקות בין המספרים, כגון בשאלה
אם היה אדם סגור או פתוח לזולת. במעגל השני, של המשפחה, רבה יותר ההסכמה, אם
כי גם כאן יש בודדים החולקים על התמונה הפשוטה של אהבה והדדיות, ורואים יחסי
דומיננטיות חבויים בתור המשפחה. הסכמה מוחלטת עד כמה שניתן קיימת לגבי היריעה
הרחבה - של חיל האוויר, כאשר כל המספרים ללא עוררין מתייחסים למצויינות של אהוד
כטייס. גם כאן, בכל זאת, נמצא גירסאות שונות לגבי נקודות מפנה בקריירה של אהוד,
משברים שחווה כנראה במסלול קידומו, ובעיקר בנוגע לנסיבות המדוייקות של נפילתו.
ברמת הפרט ראשית כל, סיפור חייו של אהוד, הסיפור הפסיכולוגי על אופיו, תכונותיו
והתנהגותו, הוא סיפור של טרנספורמציה. זוהי עלילה בת שני פרקים עיקריים, ומהפך
ביניהם: הילדות והנעורים מצד אחד, והבגרות בחיל האוויר מצד שני. בעיני רבים מהמספרים,
שינוי גדול ובלתי צפוי חל בחייו של אהוד עם גיוסו ובעיקר מראשית הקריירה שלו כטייס
בחיל האוויר. משהו התעורר באהוד, שהיה אולי נם וממתין כל ילדותו, ויצא אל הפועל
בעלותו על המטוס. עלילת מהפך שכזו אופיינית לתבנית סיפורית מוכרת, הגולם והפרפר
בעולם החי, או אגדת הברווזון המכוער של אנדרסן המוכרת לכולנו - אלא שאיש אינו טוען
כי היה כיעור כלשהו באהוד... תמצית הטרנספורמציה בחייו של אהוד היא מילד גמלוני
ושמנמן שאינו מתבלט - ללוחם זריז ויעיל באוויר, ״נסיך״ כפי שכינו אותו אחדים. אולם
כפי שנראה בסיפורים, זוהי טרנספורמציה מורכבת הלובשת פנים שונות ומרובות, ואיננה
מוסכמת על כל המספרים, כמובן.
כתוצאה ממהפך זה, מצטיינת דמותו של אהוד אצל רבים מהמספרים בכפילות הפנים שלה,
כפי שהדגיש אחד הדוברים: ״אורח-לרגע לא היה מחבר בין הדמות שהוא רואה את
ההתנהגות וצורת הדיבור שלה, קצת ילדותית - לבין הנחישות, האגרסיביות שהיית רואה
בצורת התפעול שלו באוויר. זה היה דבר לא מוסבר, כי איך הדברים מתיישבים? אבל
עובדה, זהו אותו בן אדם״ )רן גורן(.
זהותו של אהוד כאדם היא דואלית ומקפלת בתוכה ניגודים גדולים. סמל עיקרי לכפילות
זו הוא אולי השינה העמוקה של אהוד בכל בוקר, בה פתחנו, והקושי להעיר אותו - עם
המעבר החד לערות מלאה אחרי שהתיישב על המטוס. יש המציינים את הנער השמנמן
שהפך לטייס זריז, את הילד הבלתי ספורטיבי, החייל המתקשה בטירונות, שנעשה גבר
לוחמני. יש המציינים את עדינותו ונחמדותו כחבר וכאדם - לעומת ההחלטיות והרצינות
בה פעל בתור טייס ומפקד, או את השקט והרוגע שאפיין אותו - לעומת התפרצויות הכעס
הג׳ינגייות הנדירות. מובן שאלה שהכירו אותו מילדות, או במעגלים שונים, כגון בבית,
במשפחה ובבסיס חיל האוויר, נטו יותר להרגיש בכפילויות אלה, בעוד שמפקדיו בחיל
האוויר לרוב לא הבחינו בהן. גם יוסי ציין את הדואליות הזו, אך תיאורו מעיד כי כאדם
הקרוב ביותר לאהוד לאורך שנים, ראה את שתי פניו אלה של אחיו הצעיר כבר מילדות
ואילך. האם הטייס הוא הצד הבוגר של אהוד, הגשמה של נטיותיו שיצאו לבסוף לאור, או
שמא כטייס החייב לנצח בכל קרב, בכל תנאי, הוא דווקא מגלם תמיד את הילד - נחלקים
המספרים בפירושיהם. טובה מדברת על השפעות הגומלין של אהוד והמטוס, כשאהוד נעשה
חלק בלתי נפרד מהמכונה והגיע כך לביצועים שלא ייאמנו. אולם יש שראו תכונות אלה
כבר ברוכבו על האופניים בילדותו, או בנהיגתו במשאית של אביו בצלאל בנעוריו.
כפילות פנים זו הופכת את דמותו של אהוד למרתקת, ומעלה שאלות פסיכולוגיות וסוציולוגיות
11
