אהוד שלי
מבוא
בחרתי להתחיל ספר זיכרון זה מסיפור ההתעוררות או ההערה של אהוד, שהוא מיוחד לו,
וחזר אצל אחדים מהמרואיינים. סיפור זה פותח את הספר בנימה קלה המעוררת חיוך,
שכן, למרות שאנו מספרים על אדם אהוב שנהרג בגיל 13, על האמת המרה של אובדן החיים
במלחמה, לא רצינו לכתוב ספר זיכרון שכולו רק עצב ושכול. ציטוטים אלה גם מדגימים
את אופיו של החומר שקיבלתי בשיחותיי עם הדוברים והדוברות, ומבהיר במקצת את
אופיים ואת הסגנונות השונים שלהם.
״להעיר את אהוד״ מסמל בעיני את מה שנעשה בספר זה - הניסיון להעיר את אהוד בזיכרוננו,
להעלות את דמותו מתהום השכחה.
לא קל להעיר אדם לאחר שלושים וארבע שנים כמעט, אבל כל האנשים שפגשתי, בני
משפחה וידידים, עשו מאמץ כדי לעורר את הזיכרון ולהאיר את הדמות. יש שהדגישו יותר
את הסיפור האישי והמשפחתי של אהוד, ויש שהתמקדו בדמותו כטייס בחיל האוויר. מטבע
הדברים, אנשים סיפרו על תקופות שונות בחייו של אהוד, על ילדותו, נעוריו או בגרותו,
או על זמנים שונים בחייהם של יתר בני המשפחה לפי התקופה בה הכירו את הדמויות בהן
מדובר. רק בודדים יכלו לספר סיפור מלא על כל חייו של אהוד ועל בני משפחתו. יש שדיברו
בעיקר ברמה כללית, בעוד שאחרים הצליחו להעלות זיכרונות, סיפורים או אפיזודות שהחיו
את דמותו של אהוד, והאירו אותה באופן מוחשי. בין השיטין או בריש גלי אנו למדים
מהסיפורים לא מעט על אופי היחסים בין המספר לגיבור הסיפור, או בין המספר לבין
משפחת חנקין בכללותה.
מכל אחד מהאנשים עימם נפגשתי ביקשתי להיזכר בראשית ההכרות עם אהוד, ולנסות
לספר כל מה שזכור לו או לה על דמותו ומעשיו, על חייו ומותו. כמצופה, קיימת חפיפה
לא מעטה בין הסיפורים, בין העובדות שמספרים על חייו ועל הישגיו ובין התכונות אותן
מייחסים המספרים והמספרות לאהוד. למרות עבודת העריכה והסינון שהכנסתי בחומר,
בה ניסיתי להימנע מחזרות מיותרות, נשמרה מידה של חפיפה מרובה בין הסיפורים, והיא
מעידה על ״האמת הקולקטיבית״ שניתן להפיק מהזיכרון המשותף של כל המספרים. מנגד,
אין ספק כי קיימות אי התאמות בין הסיפורים, בין ביחס לעובדות ובין ביחס לפירושיהן,
ובוודאי בכל הנוגע לעולם הסובייקטיבי החוויתי של כל אחד מהמספרים והצורה בה נחרת
אהוד בזיכרונו או בזיכרונה. אי התאמות אלה מלמדות על הרב־ממדיות של דמותו של
אהוד מחד גיסא, ועל תעתועי ההכרה והזיכרון האנושיים של כולנו, מאידך גיסא. לעיתים
הן נובעות מן העובדה הפשוטה שדוברים שונים מתייחסים לתקופות שונות בסיפוריהם.
כך או כך, אין לראות בהן סתירות אלא להיפך, זוויות ראייה שונות המוסיפות ממדי עומק
ועושר לתמונה שהתקבלה.
מתוך הסיפורים הנבדלים ששמעתי וכתבתי ניתן היה ללמוד לא מעט על המספר או המספרת,
לעיתים לא פחות מאשר על דמותו של אהוד, גיבור הסיפור. כאן המקום לציין שזוהי תופעה
נורמטיבית, ואיננה יוצאת דופן כלל. תהליך הזכירה והסיפור הוא סובייקטיבי ואינטראקטיבי,
וגם לי, ששאלתי את השאלות והקשבתי רוב קשב לתשובות, היתה קרוב לוודאי השפעת
מה על השיחה שנערכה, ולא פחות מזה על התוצר שהתקבל. הראיונות שערכתי - לפי רשימה
שהכין לי יוסי - התקיימו בקיץ ובסתיו של 6002, שבמהלכם התרחשו בארצנו מלחמת לבנון
השנייה וגלי התגובות אליה, אשר בצורה גלויה או סמויה השפיעו על השיח ועל מצב הרוח
9
