אחדים ממשיכים להתחבט ולהתווכח בשאלה מה-בדיוק-קרה-שם גם לאחר שעברו שנים
כה רבות. תיאורים רבים של המבצע והטיסה בהם נהרג אהוד יופיעו בספר, זאת על רקע
ניתוח המערכה של מלחמת יום הכיפורים בעזרת תובנות של ימינו. סיפורים אלה ממחישים
את החפיפה בין דברי המומחים השונים ואת הבדלי הגירסאות ביניהם. התיאור של סחף
ובובו, הטייס והנווט שטסו במבנה עם אהוד ושאול במשימתם האחרונה, יוצא דופן בעוצמתו
ובתוכנו בתוך המכלול שיובא.
אולם, מעבר לסיפורו האישי של טייס אחד, בביקוריהם של רבים ממפקדי חיל האוויר
וטייסיו אצלי בעונה האחרונה, החל מיוסי שפרש מחיל האוויר בתום שירותו, וכלה בארנון
המשרת כטייס קרב היום, התרשמתי, כי לפני תרבות של אליטה פטריוטית מתנדבת,
המאבדת חברים ללא הרף והאובדן הוא חלק מהחוויה המיידית ביותר של חבריה, זוהי
תרבות של ״מספרים על חבר שנפל״ ובה בשעה ״ממשיכים בדרכו״. פעמים רבות תמהתי
כיצד הם מתמודדים עם סדרות בלתי פוסקות כאלה של אבידות חברים, מפקדים וחניכים,
ולוקחים על עצמם תמיכה ביותר ויותר נשים וילדים. גם את נשות חיל האוויר המעטות
שראיינתי שאלתי בעניין ההתמודדות עם הדאגה המתמדת ליקיריהן. נדמה לי כי הספר
הזה אף הוא חלק מאותה התמודדות עבור אחדים מאלה.
במהלך השיחות התלבטתי כיצד להציג את החומר הרב שהתאסף, על ההתאמות ואי
ההתאמות שבו. בהדרגה התברר לי כי מה שתהיה הדרך בה אלך, לא אוכל להחיות את
דמותו של אהוד כראוי וכמצופה על ידי אוהביו. לבסוף בחרתי להביא את הסיפורים בשם
אומרם, ובסגנון שסיפרו על אהוד ומשפחתו, איש איש בדרכו. ביצעתי סינון ועריכה
משמעותיים במהלך הכתיבה, על מנת להביא את עיקרי הדברים בסדר נוח לקורא. את רוב
שאלותיי השמטתי מתוך הדברים, כדי לא לפגוע ברצף הנאמר. מלבד התוכן של האמור
נותרו כמובן בסיפורים ההדגשות והזוויות המיוחדות בהן בחרו המספרים כדי להעיר ולהאיר
את דמותו של אהוד, כפי שהצטיירה בזיכרונם.
סיפורו של יוסי, אחיו הבכור של אהוד, שנמסר לי במשך שש פגישות ארוכות, פורש את
היריעה הרחבה ביותר, החל ממוצאם של ההורים ועד למצב המשפחות בהווה, ובכך בונה
את ההקשר האישי, המשפחתי והמקצועי לכל יתר הסיפורים שבספר. לאחר סיפור זה, יובא
סיפורה של טובה, שניכרת בו העוצמה המיוחדת של אדם שאינו מרבה לדבר על העבר,
ובמיוחד לא על רגשות וכאב. מנקודת השקפתה האינטימית היא מציירת תמונה מופלאה
ורעננה של אהוד על פניו המרובות. לאחריהם יובא סיפורו של ארנון, מעין אנטי-תיזה של
הבן, שאינו יודע, ואולי אף מסרב לדעת, מחמת החשש המוצדק שלעולם לא נדע את האמת
על עברנו במלואה. לאחר שלושת סיפורים אלה, יובאו כל יתר הסיפורים ששמעתי במהלך
שיחותיי בסדר המבקש ליצור רציפות כרונולוגית עד כמה שניתן, החל מהרקע המשפחתי
והילדות, דרך הקורסים והתפקידים השונים בחיל האוויר, וכלה בניתוח נסיבות מותו של
אהוד במלחמת יום הכיפורים, ובעקבות זכרו במשפחה עד היום. מכיוון שלרוב המדברים
היו תקופות שונות בהן הכירו את אהוד, לא ניתן היה לסדר את דבריהם באופן כרונולוגי
מלא. העדפתי לשמור על שלמותם של הסיפורים יותר מאשר על ממד הזמן או המקום
אליהם התייחסו. כאן אני מבקשת להתנצל על שינויים שהכנסתי בדברי המספרים והמספרות,
הן עקב מטרות העריכה, והן מחוסר הבנה, אם נפל בינינו.
לסיומה של הקדמה זו ברצוני לומר כי לאחר ששוחחתי עם ארנון, כמעט בסוף שלב הראיונות,
חשתי כי במשולש המתקבל מהראיונות של יוסי, טובה וארנון מצוייה התמונה כולה, וכל
יתר הסיפורים מהווים חיזוקים ותגבורות, או לעיתים מעלים ספקות ביחס לשלד הזה. יוסי
14
