אהוד שלי
אורית חנקין
לסיומו של הספר מופיע באן סיפורה המיוחד של אורית, בתם
בדור זה, היחס למשפחה
גם
הצעירה של יוסי ואילנה. היא מראה בי
באל ערך עליון מאפיין אותה.
אני הבת הצעירה של יוסי ואילנה, בת 72. נולדתי בשנת 9791, שש שנים אחרי שאהוד
נהרג. מה שאני מרגישה או חושבת על הנושא, או מה שעבר עלי, שונה משל האחים שלי.
אני חושבת שלכל אחד מאיתנו יש משהו משלו להגיד. אני למשל שונה לחלוטין מהאחים
שלי בזה שבכלל לא הכרתי את אבא בחיל האוויר, אבא על סרבל זה לא משהו שראיתי
אצלי בבית וגם לא אצל אף חברה נולדתי כשאבא כבר היה טייס באל על. ובשבילי באמת
זה הכול סיפורים. נולדתי אחרי כל המלחמות. מי שמת כבר מת, מי שאין לו אבא - כבר
אין לו אבא. גם כל החברים של אבא שנהרגו בנוסף לאהוד - נהרגו לפני שנולדתי. לא גרתי
בשיכון טייסים אף פעם, בקיצור, חיל האוויר לא אפף את ילדותי. אבל אני זוכרת את יום
הזיכרון, כשהיינו ברמת דוד ואבא אמר לי - והבנתי בפעם הראשונה - שהוא מכיר כל שם
שמקריאים, כל נופל, הכרות עמוקה! וגם אמא. זה עשה לי ממש... בשבילי אלה רק שמות.
כל פעם מחדש אני משלימה את העבר המשפחתי שלי באופן זה או אחר.
גם את סבא וסבתא לצערי הכרתי בשנים מאד לא טובות. אמא של אבא נפטרה כשהייתי
בכיתה ו׳, וסבא נפטר כשהייתי בטי, אבל שניהם כבר היו בתקופה קשה בחייהם. אני מאוד
שמחה שהכרתי אותם, אבל שמחתי עוד יותר כשאבא ספר לי עליהם דברים שונים לגמרי.
הבנתי שמה שאני זוכרת בכלל לא משקף מי שהם היו. התמונה שלי על העבר המשפחתי
היא חלקית מאוד.
מצד שני, אני האחרונה שנשארתי בבית עם ההורים ואני חושבת שהיו לי היחסים הכי
אינטימיים איתם, הרי נשארתי איתם לבד בבית. לכן אני מביאה את נקודת המבט האישית
שלי ואינני מדברת בשם ארבעת האחים.
המשפחה של ששתנו היא הגב הכי חזק שיכול להיות למישהו, מין עוגן כזה. למרות שצוברים
הרבה אנטי נגד המשפחה כמובן, זה מדהים אותי כל פעם מחדש עד כמה אני צריכה את
משפחתי, במיוחד בתקופות שאני חשה עם פחות כוחות. אבא הקנה לנו את היחס למשפחה
כערך עליון. כולנו מרגישים כך, למרות שארבעתנו טיפוסים שונים מאוד, כל אחד עם
מחשבותיו ועקרונותיו ולפעמים זה קשה להיות יחד. אם יוצאים לטיול, למשל, תמיד יהיה
מישהו בינינו שיחשוב שזה יכול היה להיות מתוכנן אחרת. יש קונפליקטים אחד עם השני,
לא הכול מושלם ויפה. אבל אבא פשוט החדיר בנו את העניין הזה שלא משנה מה, המשפחה
היא הדבר החשוב ביותר. יש במשפחה המון אמוציות, המון דעות ובכל זאת זה הדבר הכי
טוב, ממש הדבר הכי חשוב שיש לי. ואני מרגישה שאבא יצר את זה.
171
