בתאריך 42 למאי 4591 הייתי במטוס מוסקיטו בודד מסי 7312
באשר המטרה היתה לבצע פקודת משימה מחמה ולתקוף
מטרות בנגב ובערבה שצוינו על המפה. היה יום קיץ חם מאוד
בריטניה( לא היה מתאים למזג האויר החם
והמוסקיטו)תוצרת
שלח אולם זה מה שהיה. נוזל קרור המנוע היה גליקול מהול
באטילן. הקו האדום לטמפרטורת המנוע היה מאה עשרים וחמש
מעלות צלזיוס וקו זה אסור היה לעבור ובק״ץ היינו כמעט תמיד
קרובים לקווים האדומים.
בערבה בנתיב הטיסה צפונה לכוון סדום החום היה ללא נשוא,
המנועים לא קבלו את הקרור הדרוש וכמובן לא יכולתי להוסיף
כוח מנועים ולטפס לאויר קר יותר. הייתי בגובה נמוך וניסיתי
להגיע לשדה כל שהוא על מנת לבצע נחיתת חירום. השדה היחיד
שהיה בסביבה היה השדה של סדום. מסלול קצר שלא התאים
לנחיתת מוסקיטו. בגלל הגובה הנמוך לא יכולתי ליצור קשר,
להודיע על חירום ולבקש הפעלת השדה עבורי. הנווט היה אלישע
הנצת׳)העמדתי את הפרופלור( מנוע
המנועים רתחו,
גיול״ן.כאשר
כאשר אני טס על מנוע אחד לסרוגין. וכך על מנוע אחד בגובה
נמוך ובמהירות מינימלית הגעתי לסדום ועשיתי פניה שמאלה
לכוון דרום לנחיתה. מאחר והמסלול היה קצר נחתת׳ נחיתת גחון
)ללא גלגלים(. מצאתי עצמי בסוף המסלול בנחיתת ריסוק חזקה
כאשר הכל אפור ל׳ מול העיניים ואני מחכה בחרדה להתלקחות
הדלק במיכל׳ המטוס. לאחר שניות ארוכות כאורך הגלות שמעתי
את דממת רעש המתכות והבחנתי שבמקום תא המכשירים אני
רואה שדה ונוף... כאשר הפחד נמוג נרגעתי, ידעתי — נצלנו...
יצאתי עם חבלות ושבר בקרסול וגי וליין עם חבלות בלבד.
