ב־72 לנובמבר 1591 בסוף קורס טייסי קרב על הספיטפ״ר
במטוס מסי 3202 היתר, ל׳ התאונה הראשונה באוי ר.
יצאנו במבנה מטוסים לתרגיל צליפה והפצצה בגובה נמוך על
בפר ערבי נטוש מעל הבקעה. מזג האויר היה סוער, ענני סופה
כיסו את כל האזור. תוך פניית המבנה להתקפה נכנסתי לקרעי
עננים וכשיצאתי מהענן לפני הצליפה גילית׳ שאני בכוון התנגשות
עם מטוס שלפני כאשר אני אץ אליו מתחתיו.
לכשנובחת׳ שאני עומר להתנגש בו מלמטה עם כיפת התא שלי
בבטנו דחפתי את ההגה בחוזקה. גם תטעה חדה על ההגה
קדימה לא הצליחה למטע את ההתנגשות אבל הצליחה להציל
את ח״... זנב מטוס׳ פגע בלהבי הפרופלור של המטוס השני.
הלהבים קרעו חלק גחל מזנבי, הכל ארע בגובה נמוך, רעידות
עזות פקדו את מטוס׳ בעוד הספקתי לראות את המטוס שנפגע
פונה שמאלה עם עשן לבן מזדנב ממטען. הצלחתי בכוח רב
לשמור על שליטה במטוס ולנחות בבסיס בשלום אולם לאחר
הנחיתה סטה המטוס מהמסלול ונעמד על אפו כאשר אני יוצא
ממט ללא פגע. במטוס השני היה חברי הטוב אגסי)שאת שמו
זהית׳ רק בבסיס(, הוא נחת נחיתת גחון על ההרים וכשהוא פצוע
במצחו ירד ברגל ליבניאל להזעיק עזרה. הטלפון הראשון של
אגסי מצא אות׳ בחדר המגורים שלט מודאג ומתוסכל מאחר ועד
אז לא ידעתי כלל אם הוא ח׳, זאת הי תה שיחת טלפון בלתי
התנגשות זאת שזמנה האופרטיבי מרגע שהבחנתי
נשכחת...
בסכנה ועד ההתנגשות ארכה בסך הכל כשניה או שתיים בלבד,
שניות שנחרטו בזכר/ני לנצח...
רציתי להיות טייס קרב, אולם הובטח ל׳ זאת רק לאחר שאשרת
קודם כמדריך ביתיספר לטיסה שנתיים, ורק אחר כך...
ב־2591 בתקופה שהייתי מדריך בבית ספר לטיסה בבסיס סירקין,
קצב ההדרכה היה מפרך )מחסור בט״סים !במדריכי טיסה תמיד
היה(, חמישה חניכים ביום לא היה דבר שבחריג. על מנת לאפשר
לנו המדריכים לשמור על רמת הטיסה גם על מטוס הקרב שלט
רצינו לטוס עליו כ׳ לשם כך התגייסנו והיינו
ה״ספיטפ״ר״)כולנו
מוצבים להטיסו בחרום(, הועמדו לרשותיט בבסיס כמה ״ספיטים״
לא חמושים. מטוסים אלה היו קלים במשקל וביצועם מעולה.
