אני זובר במיוחד את מחר׳ הקצינים החדשים שנבנו, בנין בן שתי
קומות באשר לבל קומה חדרי שרות ורחצה )עם מים חמים...(
ושני אנשים בלבד בבל חדר. אחרי המבנים הישנים מימי הצבא
הבריטי היה זה ללא ספק מעבר ״לוילה״. שבני לחדר היה זלינגר
)בוביק( דיל. ערב אחד של יום ששי נשארתי בבסיס קצין תורן.
בוביק יצא הביתה. מאוחר בלילה באשר אני משועמם, הופיע
בוביק בחדר באשר על בתפו השמאלית שמיכת פוך מקופלת
ובידו הימנית מכשיר רדיו. התבוננתי בו והתרגשתי, אבן החדר
שלנו הווה בית, בודאי שהיה בו הרבה יותר מסתם חדר־מגורים.
למרות שחיל האויר היה בשנותיו הראשונות איני יכול שלא
)למרות המחסור הרב בציוד ותקציב( מן הסדר, הנדויון
להתפעל
והארגון של בית־הספר לטיסה. ארועים, הוואי,מסיבות, מפגני
ראווה הוו בסיס משמעותי ליחסים ולהערכה בין זרועות השרותים
השונים ובית שני לכולם. במקרים רבים נשארנו בבסיס ולעיתים
מהרת׳ לחזור לבסיס אחרי בקור חטוף בבית. אין ל׳ ספק שכבר
אז נשתל היסוד למסורת והאחווה בחיל האויר.
