באחת מתרגול׳ טייסת המוסקיטו בהפצצת מטרות, יצאנו מבנה
מטוסים למטווח הפצצה בדרום. נכנסנו אחד אחר השני בצלילה
אחרי המוביל. מיד לאחר ניתוק הפצצות משבתי המטוס בחוזקה
כלפי מעלה והפניתי ראשי לאחור לעבר המטרה לראות את
הפגיעה. תוך כדי כך הרגשתי הדף ורעידה,לא הספקתי לראות
את הפגיעה שכן היא כבר הי תה... כאשר חזרנו לבסיס התגלו
פגיעות של רסיסים ברוב המטוסים. הסתבר שהמבנה נכנס
להתקפה ושחרר מטען הפצצות ב־000ו רגל נמוך מהנדרש.
בקיץ 4591 קבלו טייסות המוסקיטו תגבורת של טייסים חדשים.
ביניהם היה חניכי אדם שרר ז״ל מקורס מסי 31 . בי4591.9.9
יצאנו יחד במבנה לאמוני ירי בצליפה למטרה. מדי ערב היו אחוזי
הפגיעה מפורסמים על לוח הטייסת. מצב רוחו של אדם היה
מדוכדך שבן אחוז פגיעותיו היה נמוך מצפיותיו. את קורס הטייס
סיים כחניך מצטיין וקשה היה לו לעכל את העובדה שאחוז
פגיעותיו נמוך. דבר ידוע הוא שככל שהירי מתבצע בטווח יותר
קרוב למטרה — אחוז הפגיעות יותר גבוה אולם ככל שזוית
התקיפה יותר תלולה או מהירות המטוס יותר גבוהה יש לצאת
מהתקפה יותר מוקדם. רצונו של אדם להשיג תוצאות טובות
גרמו לו להתקרב יותר למטרה ולאחר במשיכת המטוס ביציאה
מהתקיפה. בהתבונני על תקיפתו, ראיתיו צולף על המטרה בטווח
קרוב מאוד, חרטום מטוסו מוטה כלפי מעלה אולם הוא לא
הספיק להתרומם וגחוט פגע במטרה ונמרח על חולות הערבה...
לא יכולתי להושיעו אלא רק לדווח, להזעיק עזרה ולכוון אותה אל
אזור התאונה. לאחר שהודיעו ל׳ שאין סימן חיים מהמטוס —
שמתי פעמי לבסיס במועקה בבדה...
