קשה ל׳ לשכוח את אחת מסיסות הנוסעים לאילת.
הטיסה היתה בעונת החורף והתחילה בצורה שגרתית. איזור
הדרום היה מכוסה בעננים וטסתי בגובה הרגיל של ב־0006 רגל
בתוך העננים. העננים היו ענני קומולוס )ענני ערבול( והטלטולים
היו רגילים ובינוניים למדי למצב זה. דרומה לבאר שבע וללא כל
אזהרה מוקדמת )הרי אמצעי עזר לגלוי ענני סופה לא היה
בדקוטה( נשמע פיצוץ אדיר, הבזק אור מסנוור וטלטלה חזקה.
ברגע ראשון עלה במחשבתי שקבלתי פגיעת טיל או פגז אולם
מיד הבנתי שזוהי ״פגיעת ברק״. עד אז לא התנסיתי בכך בעבר
אולם ידעתי על האפשרות והסכנה שבפגיעה בזאת.
בדקתי את מערכות המטוס ולשמחתי הכל היה תקין, כמו כן
הרגעתי את הנוסעים שהיו מבוהלים,מה הפלא... בבדיקת
המטוס על הקרקע נמצאו סימני התכה על החלק הקדמי של אף
המטוס, אך נזק ממשי לא נגרם.
בל מ׳ שעובר חוויה זאת יודע מהו פחד מפגעי טבע וחזקה עליו
שיעשה הכל על מנת לא לחוות ארוע כגון זה בשנית.
באחת מטיסות׳ הובלתי מנוע של ״אל־על״ לשפוץ באנגליה. בין
אתונה לברינדיזי, אזור זה מעל הפליפונז צריך לעבור בגובה של
למעלה מעשרת אלפים רגל בגלל ההרים הגבוהים שם. טסתי
בתוך העננים. לא היה ד יחוס במטוס, החימום והחמצן היו ברמה
של הימים ההם.
