תקופת ארק׳ ע ה׳ תה מיוחדת במינה. 1691 —6591, מטוסי
הדקוטה היו ישנים , )אב טיפוס 1391( הטיסות לאילת היו בחום ,
נוראי ללא קרור. בגבהים של 0009 — 0005 רגל היו תנודות קשות
ביותר אשר נגרמו עקב התערבל ו ת האויר. גם מעל הנגב במזג
אויר יפה וגם בחורף במזג אויר סוער לא היה למטוס היכולת
לטפס מעל העננים הפעילים.
בתקופה מסוימת ארקיע הטיסה מנוע׳ בריטניה של ״אל־על״
לשפוץ באנגליה. טיסה זאת נעשתה עם 7-5 נחיתות בדרך
)ניקוסיה, אתונה, ברינדיז׳, רומא, ניצה, פריז, ולונדון(. בתנאים כל
כך קשים שכיום בהיבט לאחור קשה ל׳ להבין איך שמחתי בכלל
לצאת לטיסות אלה ועוד בפרט בתקופת החורף, כאשר היה צורך
לעבור את הרי האלפים ב־00021 רגל בתוך עננים עם מטעני
סופה וקרח. כאשר טסנו בתוך העננים והקרח הצטבר על
הכנפיים ועל הלהבים )הפרופלורים( היה הכרח להוריד את הקרח
מהכנפיים ומהלהבים שכן הקרח שינה את צורת הכנף /הלהבים
ועקב כך את יעילותם עד כרי סיכון המטוס. לצורך הורדת הקרח
מהכנפיים הותקנו על שפתם מעטה גומי וע״׳ ניפוחו היה הקרח
המצטבר נשבר וניתק מהכנף. הורדת הקרח מהלהבים נעשתה
ע״׳ הפשרתו בעזרת אלכוהול )שנקודת הקפאון שלו נמוכה
ביותר(. הזרקת האלכוהול נעשתה בעזרת משאבה על הלהבים
ממרכזם. עם ההזרקה היינו מגבירים מיד ובבת אחת את סבוב׳
המנוע וע״׳ כך את הכוח ה צ נטרפוגלי שעזר לקרח להתנתק
התנתקות זאת של קרח בעודו בגושים פגעה בגוף
מהלהבים.
המטוס כברד או אבנים, בקולות מתנפצים מפחידים.
כל זאת כאשר במטוס מותקן חמום פרימיטיבי ללא דחוס, עם
מסכות חמצן שהיה צורך להצמידם לפנים, ללא ראדר שיזהיר
מענני סופה, ללא אמצעי נווט מחיקים, ללא אמצעי קשר אמינים
ובעלי טווח סביר. היום בהסתכלי לאחור איני יכול להפסיק
ולהתפעל מהשנוי העצום ביכולת הטיסה, גובה הטיסה, עזר׳
הטיסה, הציוד והנוחיות הרבה. כאשר אני מנסה לשחזר את
הטיסה של אז — אני מתקשה לעשות זאת.
למרות בל האמור לעי״ל, מטוס הדקוטה היה אחד המטוסים
המוצלחים שהיו אי פעם. עד היום הוא משרת ביעילות במקומות
רבים בעולם בולל חיל האויר הישראלי ואני גאה שטסתי עליו יותר
מ׳0005 שעות.
