לאחר שחרורי מהצבא ערב מבצע סיני נקראתי למל וא׳ ם )במקרים
רבים זה היה בתאום טלפוני לטיסה אחת או שתיים מהיום למחר(
למשימת צילום דחופה בבסיס עקרון. באשר הגעתי לבסיס נודע
ל׳ ששני חברי אלישע שמואל׳ ולס ק יצאו בבר במקומי. נו, ט,
חימה,מחית׳,״הפבת׳ עולמות״ אולם את הנעשה אין
התמלאתי
להשיב... תוך המתנה בטייסת לשוב המטוס, ראיתי אותו מעל
הבסיס בגובה רב באשר לפתע בבת אחת הוציא עשן וצנח
לקרקע... לאחר מכן נקראתי לאב! כביר לזהות את הגופות... אין
לתאר את תחושת התסכול והאין אונים שהרגשתי ואני מרגיש עד
היום, באשר אני מצר על חברי דיל שיד הגורל החליפה בינינו...
נסיוט הראשון בתחושת אש נגד מטוסים הי תה בשרות מלואים
כאשר במלחמת סיני ב־ 13 לאוקטובר 6591 הוצבתי בטייסת
7/7
קרב הפצצה לשם שטי( בבסיס רמת
המוסקיטו)טייסת
ונשלחתי לגיחת סיור במטוס מסי 57 מעל סוריה כדי לדווח על
רכוזים ותנועות צבא בגולן. יצאתי עם הנווט סג״מ ד!י רזון לפני
השקיעה וטסתי בטיסה נמוכה מעל בל הדרבים המובילות לעבר
גבוליט.
עם התגברות החשיכה הבחנתי לפתע הבזקי אור היוצאים
מלוע׳ קנים וראיתי תחילת המעוף של הפגזים כלפי)נראו במיוחד
בגלל החשבה(. הדבר הבהיל והפחיד ביותר, כאן לא קולנוע או
סיפור, זוהי מציאות, בבלי, זה לא צחוק כאן אפשר לההרג!
שיכולתי)מה
לחצת׳ על ההגה והורדתי את המטוס לקרקע בכל
לא עושים בשביל לחיות( ובטיסה צמודה לקרקע סיימתי
המשימה. בבקורת על הקרקע נתגלו חלקי צמחיה על קצוות
