שתי טיסות צילום חרוטות בזכר/ני במפקד גף הצילום במטוס
מו סקטו.
בקיץ 5591 יצאתי לצלם ארבע עשר שדות תעופה באיזור תעלת
סואץ, זאת בדי לקבל אישור על מציאות מטוס׳ מיג ביד׳ המצרים,
הנווט היה יגאל בר שלום. ציוד הצילום היה מיושן, לא אמין
ולעיתים קרה שמערבות׳/ לא פעלו אולם זה מה שהיה. שטח
הצילום המכוסה נקבע ע״׳ גובה הטיס ה,מה שיותר גבוה — יותר
גדול, לכן הגובה שטסנו היה הגובה המרבי שאפשר להגיע במטוס
זה — בין שלושים לשלושים ושלוש אלף רגל )כעשרה קילומטר(.
המטוס ברוב המקרים היה משאיר אחריו שובל. השובל היה סימן
מובהק למטוסי האויב לירטינו)הראדר במצרים היה עדיין
בחיתוליו(. כאשר עברנו מעל שדה התעופה ״קהיר מערב״ זיהינו
שני מטוס׳ מיג 71 בעמדת ההמראה והנחנו שהם בכוננות. יגאל
מסר ל׳ כ׳ הוא לא בטוח שכיסינו את כל שטח שדה התעופה
והציע ל׳ לבצע סיבוב ליעף נוסף מעל השדה לצילום )ידעתי שאם
לא נביא תוצאות מלאות נצטרך לחזור שוב על הטיסה(... עשינו
סבוב נוסף כאשר אנו משאירים אחרינו שובל בצורת עיגול. ביעף
השני הבחנו ששני המיגים אינם והנחנו שהמריא! לירטינו. היה לנו
מרוץ עם הזמן, ידענו שלוקח למיג 71 כ־51 דקות להגיע לגובה
שלח, לבן עלינו לסיים את ה״עבודה״ ולצאת מאיזור הסכנה
והמרחב הא/ירי של מצרים וכך היה. סיימתי הצילומים לכוון צפון,
פתחתי מנועים ובצלילה עם מהירות מרבית ולגובה של כחמש
עשרה אלף רגל, פעולה ז! ארכה כחמש עשרה דקות. יצאתי
מגבול המים הטריטוריאליים של מצרים מעל הים התיכון בכוון
הביתה. הציוד פעל והתוצאות היו טובות.
