שתקנו, התכנסנו בתוכינו איש איש בפינתו ואני ביני לבין עצמי
— ״בבלי, זה לא צחוק, כאן נהרגים אנשים, זה יכול לקחת גם
לך, אולי שגיתי בבחירה, עוד אפשר לסגת״...
רעש הפרופלורים היה צורם אוזניים ואז —קול נפץ ושת׳
חבטות... שני מטוסים התנגשו, החניך שמואל שמואל׳ נהרג
ומדריכו עמנואל סולרש )מתנדב מרחם אפריקה( ניצל, החניך
יהושוע בו וטס שטס לבר במטוס השני נפצע קשה ונשאר משותק
עד היום. כל הלילה נדדה שנתי בלבטים קשים...
עם אור הבוקר ידעתי שאני לא נוטש, הטיסה היא ׳עוד׳ ואני
מילדותי חלמתי להיות טייס אולם אז תחת שלטון הבריטים
כאנגל׳,אמריקאי. מה ל׳,צבר
טיפוס הטייס השתקף בעיני
ישראלי יליד שכונת בורוכוב בגבעתיים ולטפוס׳ טייסים אלו. חיל
חאוי ר היה בחיתוליו ולא שמעתי על טייסים ישראליים, להיות טייס
בעיני היתה ״משימה בלתי אפשרית״ מה גם שבשפה האנגלית
לא שלטת׳ והיתר, ל׳ התנגדות פנימית ללמוד אותה. תחושתי זו
באה אולי מתוך השנאה לבריטים ששלטו בנו והשתלטו על
הקומה השלישית של בי״ ס ״מכס־פ״ן״ בו למדתי. בחרתי איפוא,
להתקבל לבית ספר הטכני של חיל האויר ולקבל מושג טוב יותר
כאשר אני קרוב לצלחת ומתקרב למטרה טיפין, טיפין...
התקבלתי לבי ה״ס לטיסה כאשר הייתי כבר בבי ה״ס הטכני של
חיל ה׳אויר בחיפה שם הכרתי חבר אשר הגיש בקשה זו, אז׳, אני
ביני לבין עצמי מחליט — אנסה גם אני... הורי שבעיניהם הייתי
״אסטרונאוט״, דמיוני, משייט בשבילים, החזיקו בטופס הסכמת
ההורים שחייב חתימתם. הם שקלו — לחתום?... אבא חתם
לאחר שאמא החליטה שמהאסטרונאוט שלה לא יצא טייס...
אמריא לשחקים.
