יושב במועדון פרחי הטייס ומקשיב לנעימת הפסנתר שמנגן נחמן
יהושע, וקולה של אימי מהדהד בתוך תוב׳ באשר היא פונה לאבי:
״תחתום, תחתום, תסכים שילך לקורס טיס הוא במילא לא
יצליח״...
נעימות)בנראה היחידה שידע(
נחמן ניגן תמיד אותה מחרוזת
המהדהדות ב׳ עד היום כל אימת שאני נזכר באותן שעות
במועדון.
המועדון היה ממוקם כמאתיים מטרים מזרחית לתחילת מסלול
20. בזכר/ני, נער צעיר סועד את ליבו ונהנה משתיית חלב ולבן
שהיו בשפע יחסית למדיניות הצנע אז.כל טייס ופרח טייס
שכבר טס קבל טבלת שוקולד של 001 גרם לכל יום אחת
לשבועיים מהמחסן הכללי. כמה מאושרים היינו נושאים את
״החבילות״ לקנאת כל אנשי הבסיס ואני שמח ומאושר מרמת
החיים הגבוהה שאני זוכה לה, משתדל להדחיק רגשות ורגשנות
ואבא נלחמים על
A
יתר; שכן בארץ מצב כלכלי קשה ואמי
פרנסתם...
על מטוסים ידעתי מעט מאוד ושאלות ראשוניות היו צצות ועולות
בעיקר בשלב המכין של הקורס. לדוגמא, כאשר למדם על זוית
התקפה וגיליתי שהמטוס טס גם עם אף למעלה במהירות נמוכה
או אף למטה במהירות גבוהה, נגשת׳ אל אחד החניכים שהיה
כבר בשלב הטיסה המתקדם של הקורס ושאלתי אותו: ״איך הוא
מכוון את המטוס לזו׳ ת ההתקפה המתאימה״, תשובתו הקצרה
— ״לוחץ על ההגה לכוון המטרה״, כמובן ששאלתי נראתה ל׳
לאחר ימים כמשעשעת...
בטיסות הלילה המטוסים חגו מעל הבסיס, כאשר בהמראה או
בהליכה סביב פיתח מנוע החרוו ארד במלוא עוצמתו את מירב
סבוב׳ המנוע והפרופלור היה משמיע רעש צורם הקוטע לכמה
שניות את השיחה. אותו הרעש המסוים אשר שיתק את כולנו
והשקיע אותנו המומים בדממה, רעש זה לווה אות׳ בצעדי
הראשונים וזכרתי אותו כל הימים...
המועדון כולו רעד וקולות הרעם והנפץ חדה לכל פינה, ידענו
שאסון קרה...
