7191, יום אביבי, אני יושב במטוס דו־
כנפי. המדחף מסתובב באיטיות, בסיבובי סרק.
מרעיד את גוף העץ המונח במרכזו של כר
דשא נרחב. תצפיות חשפו מידע על מטוס
אויב ההולך וקרב לקו החפירות הקדמי. היה
ברור לכולם, שבעקבות אותו מטוס יגיע גל
חזק וכואב של ירי ארטילרי, שינחת על ראש
חיילינו בתעלות, ירי אותו מכוון מטוס הפוקר
התלת־כנפי. יש, אם כך, להפיל את המטוס
במהירות האפשרית. רק הפלתו תביא
להפסקת ירי פגזי התותחים הכותשים את
בחורינו המחופרים בעמדות הללו.
אני מיישיר מבט לפנים. דרך להבי המדחף
המסתובבים ניתן לראות את אוהלי הטייסת
מצר ימין. משמאל אוהל פיקוח קטן, מאחור
חונים שלושה מטוסים. מסביבם טורחים
המכונאים, מכינים אותם לגיחתם הבאה.
לפתע, חייל מבוהל רץ לפני האף שלי,
חוצה אותו משמאל לימין. הפניתי מבטי
לאחור. המכונאים נוטשים את המטוסים
בבהלה, רצים לעבר צריף המפקדה. ציפור
קסנה, שניצבת במנוחה על מייצב הכיוון של
המטוס האמצעי בשורה, פרשה כנפיה
בדחיפות גדולה, מתחמקת מערבה לעבר
השמש שהחלה כבר לשקוע.
המכונאי, שזה עתה עזר לי להתניע את
המטוס, ביצע תנועות מהירות של סימנים
מוסכמים לכיבוי המנוע, והוסיף סימן שנראה
לי כמו: לברוח... לברוח... שריקה חרישית
גרמה לי לסובב את ראשי בחדות לאחור, כך
שראיתי את הלהבה הפורצת מן המטוס
הקיצוני ימני, שנפגע פגיעה ישירה. עשרה
THE SKY
מטרים לפניו נחתה פצצה שנייה במרחק קצר
מחייל שנראה נהדף, כאילו יד ענקית סטרה
בו בחוזקה, מעיפה אותו לאחור.
הרגשתי שהפה שלי יבש, יבש מאוד. זיעה
קרה מילאה את יד ימין האוחזת במקל ההגה.
והרגליים, כבדות עד מאוד, ממש מאובנות.
הרגשתי שכל רגע תיפול גם עלי פצצה, צל
כבד עבר מעל ראשי, נע באלכסון ימינה. זוג
מטוסים נראה מושך שמאלה ומעלה, נחלץ
מיעף צלילה. הערפל הכבד שאפף את חוסר
הידיעה מי התוקף ומהיכן נחתו עלינו פצצות
אלו, התפזר לו במהירות, אך לא הצליח
להפשיר את הקיפאון שאחז בכל גופי. זוג
המטוסים השלים את פניית 081 המעלות,
והחל בצלילה חדשה, ברורה וחדה, לעבר
המטוס המותנע היחידי בשרה־התעופה הקטן
שלנו - המטוס שלי.
הפחד הגרול התחלף בכעס רב. מראה
החייל המבותר נחרת חזק בדמיוני, מגביר את
זרימת הרם בעורקי, מניע את ידי השמאלית
לפנים, מגביר את סיבובי המנוע, מחליק את
הגוף הארוך בקלילות לפנים, זרם כדורי
מקלעים חלף מאחורי זנבי, יוצר מכתשים
קטנים באדמה ומגלה את שורשי הדשא
החרוכים לאוויר הגלוי, הקר.
ב־03 מיי״ש דחיפה קלה של הסטיק
קדימה, ואף המטוס, שמצביע 51 מעלות
מעל האופק יורד, מאזן את גוף המטוס
יחסית לקרקע, מאפשר למטוס לאסוף
מהירות. זוג המטוסים, שלא הצליח לתפוס
אותי ביעף הקודם, יצא מהצלילה ונכנס
לפנייה שמאלית אופקית, אוסף מהירות
ומנסה ליירט את נתיב ההמראה שלי.
לקראת 05 מיי״ש, קרוב למהירות הניתוק,
אני מבחין בזוג הצולל מצד ימין שלי,
שכנראה מצביע על נקודה לפני, נקודה
אליה אגיע עוד מספר שניות, ואז אהיה
בטווח הירי שלהם. בהחלטה מהירה סחטתי
את הבלמים, תוך הכנסת כל הרגל
השמאלית פנימה, מסיט בחדות את אף
המטוס שמאלה. היסוס קצר - לסגור את
המצערת או לא.
ולגלגל 09 מעלות לשמאל, לעבור בדיוק בין
שניהם, כשמיחוח צר בעובי סיכה נותר בין
המטוס שלי וקצות כנפיהם. אנחת רווחה
גדולה, קולנית, נפלטת מגרוני.
את ההטיה השמאלית המשכתי לפנייה
חריפה שמאלה אחריהם, מנצל את העובדה
שהם ממשיכים לפנים, כדי להיחלץ מהצלילה
שלהם. זה איפשר לי לרכוש עליהם יתרון
בפנייה, אפילו יתרון טוב. שמחתי שנכנסו
שניהם ביחד לפנייה שמאלית, אבל שמחתי
לא ארכה זמן רב. האחורי הפך הטיה ימינה,
משאיר אותי בדילמה. החלטתי להמשיך
בפנייה השמאלית, סוגר היטב על הקדמי,
SPLIT
מבטיח ביותר, גם בשל האפשרות של
, משחק של שני אנשים, על אותו
SCREEN
מחשב, האחד נגד השני, וגם בשל היותו
משחק חוצה תקופות: ניתן להיכנס נו
למלחמות־העולם הראשונה והשנייה, לתקופה
הנוכחית וגם לעתיד, לשנת 4602. כל תקופה
והמטוסים המאפיינים אותה, מערכות הנשק
והרקע.
מתכנתי המשחק מצהירים בגלוי שזהו
רק משחק, ולא סימולאטור, ואכן, אין הוא
ראוי להיקרא סימולאטור, כיוון שאינו מצליח
לדמות באופן נכון את תחושת הטיסה. גם
אין שום ניסיון לדמות את המפסקים בתא,
EVAS VE ACTION
בטאוני חיל-האויר
י ש נ י ם
למכירה במיוחד לאספנים
טלפון 401315-050
ו ל כ ז
גם הק ו ק פ י ט
אינו דומה, ומ ע ר כ ו ת
הנשק אינן משקפות את תיפעולן
האמיתי. ואני שואל - אם לא לדמות את
המציאות, אם לא לתת ליושב מול המחשב
תחושה של טיסה אמיתית, של קרבות
אמיתייס, של תחושה שיכולתו מגיעה עד
קצה, מה הטעם במשחק? הרפרוף היפה והעדין
שבין מציאות לדמיון - הוא הסיבה שבגללה
אנשים אוהבים סרטים ומשחקי מחשב )כן,
שניהם בנשימה אחת(.
בקיצור, משחק לא משכנע.
הכותב הוא רפ״ן א׳, נווט פאנטום
DUEL FOR
לא! את הכיוון כבר שיניתי, המהירות
נפלה, ביעף הזה כבר ברור לי שלא יצליחו
לתפוס אותי, כראי ומהר להגיע לאוויר ואז
לנקום בהם. הבלמים משוחררים והמטוס מאיץ
מחדש. בזווית העין אני מבחין בזוג שנחלץ מן
היעף הזה מתארגן בפנייה שמאלית חרשה. 03
מיי״ש, דחיפה לפנים והאף יורד, ממשיך
לאסוף מהירות. מטוסי האויב כמעט מסיימים
את הפנייה. לאן יכוונו הפעם?
06 מיי״ש, סוף סוף מהירות טובה לנתק.
הם נמצאים על האף שלי, היישר לפנים,
צוללים לעברי. משיכה בסטיק, המטוס נענה
לי ברצון ומנתר לאוויר. הם ממשיכים לצלול
ישר קדימה. הולכים וגדלים לי על הכוונת.
אני משאיר את המטוס נמוך, מאפשר לו
לצבור עוד ועוד מהירות. הם נראים לי בטווח
ירי, אך אינם יורים. האצבע שלי דרוכה על
ההדק, אך עדיין אינה סוחטת. אני מנסה
לכוון, מתקשה להחליט - על הימני או על
השמאלי. התחושה הלא נעימה שהם צוללים
ישר לעברי, לא מתכוונים לסטות ימינה או
שמאלה, כאילו החליטו להתנגש בי, מפריעה
מאוד להתרכז בהנחת הכוונת על אחד
המטוסים. למה הם לא יורים?
הם הולכים וגרלים. אני מצליח להבחין
בלהבים החותכים את האוויר בקצב הולך
וגובר. אני לא מצליח לכוח. עוד רגע קט
נתנגש. בשנייה האחרונה אני מרגיש שיש על
כתפי מספיק מהירות כדי למשוך מעט
שומר על קשר עין עם
השני, מכוון את אף המטוס בהיסט
קדימה. אני מבחין במטוס השני, 081
מעלות על הפנייה ההפוכה. אני מריץ את
הכוונת על קו הטיסה מלפנים. היכן השני?
מפנה את הראש ולא מוצא. מחזיר את
המבט לפנים. למה הוא לא הופך הטיה?
מנסה לסכל?
מגיע לו ליפול, חולפת המחשבה במוחי
בשעה שהמקלע במטוסי מתחיל לירוק את
כדורי העופרת שננעצים בגוף הפוקד, המונח
כ־051 מטרים לפנים, מתחת לכוונת שלי.
חתיכה מהכנף העליונה שלו נתלשת וסליל
דקיק של עשן אפרפר החל משתדך מאחוריו.
זה היה צפוי! הריכוז שלי הצטמצם לעיגול
המתכת הקטן שבחלוני הקדמי. ל ס לא
הופתעתי כאשר זרם של נותנים ירד היישר
למנועי וגם לו היתה השתנקות חזקה,
השתעלות ומיד נפלו הסיבובים. המטוס השני
המשיר לצלוף ללא רחם, מותיר אותי חסר־
אונים בשמיים הגדולים, הכחולים.
הסטיק היה מונח רפוי, חסר עדך. המדחף
נעצר כמעט לחלוטין. היתרתי במהירות את
הרצועות השונות, טיפסתי על דופן התא
ונפרדתי ממנו לתמיד.
זהו משחק חרש יחסית, כשנה על המדפים,
אך ברמתו נראה שייך למשחקי תחילת שנות
השמונים. בקריאה ראשונית בחוברת ההדרכה,
עוד בטרם התקנת המשחק, נראה שזה משחק
61
