קדנציה סוערת, רוויית מתח ואירועים דרמטיים: מלח-
מות על תקציב חיל־האוויר, מאבקי כוח, פרשת רמי דותן,
התמודדות על תפקיד מפקד חיל־האוויר, ואם כל זה לא
מספיק - בשלהי כהונתו פרצה מלחמת המפרץ. במהלך
מלחמת המפרץ ריכז את מערכת הקשרים הצבאיים בין
ישראל לארה״ב, שנעו בעיקר סביב תורת הלחימה כנגד
משגרי הסקאדים. כשנורה מטח טילי הסקאד הראשון
לעבר ישראל, היה רום בתורנות בבור של חיל־האוויר.
הוא היה זה שהורה להפעיל את האזעקה הראשונה, ש ־
הכניסה את כל המדינה לחדרים האטומים.
"קיבלתי את ההודעה ע ל השיגורים דקות ספורות
לאחר שנכנסתי לחדר", הוא נזכר. "קיבלתי אותה דרך
הטלפון. אני חושב שעברו כמעט עשר שניות עד שניתנה
האזעקה. כשאמרתי בפעם הראשונה ׳להפעיל אזעקה׳,
אף אחד לא זז. מישהו אמר שאולי כדאי שנחכה כמה
שניות ונברר אם זו לא טעות. חזרתי שוב על הפקודה,
ובאותו רגע הגיעה ההודעה על השיגור השני. האזעקה
הופעלה, וניסיתי להשיג את הרמטכ״ל ואת שר הביטחון
כדי ליידע אותם, אבל חלף זמן עד שהצלחתי להגיע
אליהם, בגלל העומס שהיה על מערכת הקשר. היתה לי
הרגשה ברורה מאוד שמרגע זה ואילך, אנחנו עומדים בפני
מצב חדש לחלוטין".
מספר חודשים לאחר שהסתיימה המלחמה, יצא רום
בדרגת אלוף לוושינגטון, לתפקיד הנספח הצבאי בארה״ב.
הנספחות הצבאית בוושינגטון הינה חוליית הקשר בין
מערכת הביטחון הישראלית ומערכת הביטחון האמרי-
קאית. היא זו שמעבירה ארצה את הערכות המצב בתחו-
מים הצבאיים הטהורים ובתחום הפוליטי־צבאי, שהוא
מסובך פי כמה. היא נמצאת בקשר קבוע עם זרועות
הביטחון בארה״ב ועם שאר מרכיבי המימסד הבטחוני
האמריקאי, ועוסקת בקליטת רכש ישראלי ובפיתוחים
ישראליים בארה״ב. מערכת היחסים ההדוקה בין ארה״ב
לישראל, הכוללת מרכיב בטחוני משמעותי, הופכת את
הנספחות למקום רב־חשיבות, מעין עמדה קדמית. בין
א נ ט ג ו נ י ז ם :
על המדפים נהדר העבודה שלו אין שום מזכות
צבאית, והעדות היחידה לשיוות שלו היא כוזה מימי
הנספחות, המבשרת על נאום שלו בפנטגון לוגל יום
השואה. "יש לי אנטגוניזם מאוד וציני לכל התופעה
הזו של מזכוות מהמלחמה״, הוא אומו
פעילויותיו של רום כנספח צה״ל, ניתן לציין את ניהול
השיחות עם האמריקאים ע ל הפיצוי הבטחוני שיינתן
לסעודיה, פיצוי
F-15E־n
לישראל תמורת מכירת מטוסי
בהיקף של כ־005 מיליון דולר, שכלל טייסת אפאצ׳י אחת,
מסוקי בלק הוק, טילי פטריוט ואמצעי לחימה נוספים.
רום נם היה איש הקשר בין ישראל לארה״ב, כאשר האח-
רונה שקלה לפני כשלוש שנים פעולה צבאית כתגובה על
המתיחות שפרצה בדרום עיראק. פיקוד וושינגטון, כלשונו
של רום, היה שונה מכל תפקיד אתר שמילא בעבר.
"וושינגטון היא מעין מקבילה לרומא העתיקה, עיר
שמדהימה במאגר העוצמה שלה. אין בשום מקום אתר
בעולם ריכוז כזה ש ל בעלי אגו שאפתניים ואינטליגנ-
טיים, בעלי דחף כה עצום להצליח. כדי להשתלב שם,
אתה חייב להבין את המכונה הזו, שהיא מסובכת בצורה
יוצאת מהכלל. המנגנון האמריקאי בנוי על מערכת של
איזונים ובלמים, שמשולבים אחד בשני בדרך מאוד מור-
כבת. חייבים להבין מה גורם שם לדברים לתקתק, ומי
מחזיק בכוח. למשל, הפנטגון יכול להיות מעוניין מאוד
בפרויקט, אבל כלפי חוץ הוא יציג עמדה מתנגדת, כדי
שהקונגרס יכפה עליו את הפרויקט. הרציונל שלו הוא
שאם הפרויקט יפול, אז הקונגרס יקח את האחריות,
ואם הפרויקט ייצא לדרך, הוא יהיה בעמדה שתאפשר
לו לדרוש תוספת תקציב מהקונגרס. זה נראה אבסורדי,
אבל ככה זה עובד. כדי להתקבל בוושינגטון, לא מספיק
שאתה מודיע בכל פעם שאתה טייס מיראז׳ ושיש לך
חמש הפלות. זה פותח דלת בפעם הראשונה, אבל
אחר־כך אתה נחשב רק אס אתה מצליח לדבר בשפה
שלהם ובכללים שלהם. וזו מנטליות אחרת וכללי התנה־
נות שונים. אתה חייב להתעדכן, לקרוא את העיתונים
הנכונים, לראות את תוכניות הטלוויזיה המסוימות ולח־
פש כל הזמן אנשים, קשרים וסיטואציות, שיבהירו לך
מה זו בדיוק ההוויה האמריקאית".
בקיץ האחרון, לאחר קדנציה של של ו ש שנים, חזר
האלוף גיורא רום לארץ. בחודש שעבר השתחרר מצה״ל,
וכיום הוא מרכז קבוצה המתמודדת על פרויקט בתחום
הטלקומוניקציה. הנספחות, הוא אומר, היתה תפקיד
אחרון בעל זיקה בטחונית. כאזרח, הוא מעיד על עצמו,
אין לו עניין להמשיך ולעסוק בתחום הבטחוני. ככלל,
ההתייחסות שלו לצבא היא אירונית ומש ו ע ש ע ת רוב
הזמן. "במקרים מסוימים זה מה שמציל אותך משבלו־
ניות ומהתקרנפות", הוא אומר בחצי חיוך. על המדפים
בחדר העבודה שלו לא תמצאו שום מזכרת צבאית, וה־
עדות היחידה לשירות שלו היא כרזה מימי הנספחות,
המבשרת על נאום שלו בפנטגון לרגל יום השואה.
"יש לי אנטגוניזם מאוד רציני לכל התופעה הזו ש ל
מזכרות מהמלחמה, לכל המגינים, הדגלים, התמונות וה-
פוסטרים, שאנשים תולים בלשכות שלהם. לצבא יש צד-
דים נלעגים לפעמים. השפה הצבאית שמחנכת לעילגות,
הדיונים האינסופיים, הרדידות שמבצבצת ביותר מדי
מקומות. יש נם מעט מדי קצינים בכירים, שמסוגלים
לכתוב שני עמודים בעברית נכונה ועם הגיון פנימי. הצבא,
לדעתי, נותן עדיפות לשטחיות ולהישגים שנראים בטווח
הקצר. באופן אישי, אהבתי את כל מה שעשיתי. היו לי
33 שנים מענייינות בלי אף רגע מת. עכשיו אני נהנה מאוד
להיות אדם פרטי. הגיע הזמן לשיגרה קצת אחרת".
25
