ל אדם ניצב לפחות פעם אחת בחייו מול רגע
של מבחן, מול הכרעה שמסתכלת לו ישו בעי-
ניים, והוא צריך להיישיר אליה מבס. רגעים
•
כאלה מחלקים את החיים לשניים. לאלוף
I
)מיל׳( גיורא רום היו יותר מכמה רגעים כאלה.
במבט רטרוספקטיבי, החיים שלו נראים כ-
H m
שרשרת של שיאים שעוקבים אחד אחרי השני.
בסלון ביתו שבגני־יהודה תלויה תמונה, מעין קולאז׳
שעשה כמחווה עבורו האמן יגאל תומרקין. היא נעשתה
כאשר רום חזר בשנת 969ו מהשבי המצרי, אליו צנח ממ-
טוסו הפגוע. במרכז הקולאז׳ דגם ברזל של מטוס המי־
דאז/ ומסביבו שקועות בצבע שחור סמיך תזכורות מהר-
בה רגעים גדולים - סרטי הירי של רום כאשר הפיל בגיל
22 חמישה מיגים במלחמת ששת הימים, מכתבי הברכה
שקיבל מגולדה ושזר, מסמר ברזל באורך 04 ס״מ, שסבי-
בו נבנתה מחדש עצם הירך שלו לאחר שחזר פצוע מהש-
בי. התמונה הזו, על ערבוביית החפצים והצבעים
ששולטת בה, ממחישה יותר מכל את הדרך שעבר גיורא
רום. דרך שהיה בה משחק שווה של מקריות ורצון ברזל,
ושמעל לכל, היתה כל דבר חוץ משיגרתית.
33 שנים שירת רום בצה״ל, במסלול שהסתיים בק-
דנציה בת שלוש שנים כנספח צה״ל בארה״ב. מסלול ארוך,
שרום, אצן למרחקים ארוכים, גמא אותו בספרינטים.
תמיד היה אינדיווידואליסט מובהק, אדם שפועל בתוך
המערכת, אבל אוהב לעבוד לבד וסומך קודס־כל על עצמו.
אדם שאין לו בעיה לא לציית לפקודת מוביל המבנה אם
המטרה היא להפיל עוד מיג, איש צבא שבינו לבין הס-
טריאוטיפ של הגנרל, מבדיל מרחק של שמיים וארץ.
רום התחיל כגיורא ורמוס, ילד בצפון תל־אביב של
שנות ה־05. שכונה קטנה, כולם מכירים את כולם, והילד
שיש לו כדורגל עם פנימית, הוא המלך. הימים זורמים
בשלווה בין בית־הספר העממי לעץ התות ולצופים - חיים
שמתנהלים במסלולים קבועים, בינתיים רק על הקרקע.
המעבר לאוויר מתרחש רק ב־2691, בקורס־הטיס אליו
מתנדב רום לאחר שסיים את הפנימייה הצבאית בחיפה.
רבים מבוגרי המחזור שלו יאיישו לימים תפקידים בכירים
בצה״ל, ביניהם, האלוף מתן וילנאי והרמטכ״ל אמנון ליפי
־שחק.
קין
"לא הייתי ילד של טיסנים ודגמי מטוסים, והטיסה
נראתה לי תמיד כמו חלום רחוק", אומר רום. ׳׳לקורס־
הטיס הלכתי בגלל הרצון הזה להשתייך לחבורה מצומ-
צמת, לא להיות עוד פרצוף בהמון. יכולתי לדמיין מה
זה להיות צנחן או טנקיסט, אבל לא הצלחתי לדמיין
איך זה להיות טייס. וזה לא נתן לי מנוחה".
רום מסיים את הקורס, מתחיל לטוס באוראגן וכסופר־
מיסטר, ומהר מאוד מוצא את עצמו בטייסת"העטלף",
כטייס הצעיר ביותר בחיל־האוויר שעשה סולו על מטוס
המיראז׳ - מטוס היירוט בהא הידיעה של אותם ימים.
הטייסת מלאה כטייסים ותיקים, אייסים, והתחרות פרו-
עה.
"הייתי צריך לעבוד ממש קשה כדי להוכיח את עצמי,
להביא תוצאות כדי לשרוד בטייסת", אומר רום. "ישנו
המונח הזה ׳לטוס על גבול המעטפת׳. המונח הזה הוא
קלישאה אחת מני רבות שהושרשו בשפה הצבאית ועו-
שות לי חררה. אי אפשר לטוס על נבול המעטפת - או
שאתה בפנים או שאתה בחוץ. לפעמים, כדי להשיג
תוצאות, אתה עובר על המיגבלות. אני אפילו זוכר טיסה
אחת קצת פרועה שלאחריה מפקד הטייסת, רן פקר, אמר
לי שהוא רוצה להדיח אותי חזרה למיסטר. בדיעבד אני
מניח שזו היתה סתם הפחדה, אבל אני הפנמתי את הלקח
הזה".
הפנים או לא הפנים - בכל מקרה הלקח הזה היה משני
מול ההחלטה של סנן רום שלא להפסיד בשום קרב־אוויר
ויהי מה. במלחמת ששת הימים הוא הספיק להפיל בשלו־
שה ימים שלושה מיגים, להיפגע מפגיעת נ"מ, וכאילו
כלום לא קרה - לחזור לטוס למרות הפציעה ונם להפיל
ה נ י ח ה :
ה ש י נ ה
691. גיורא רום, על אלונקה, חתו מהשבי.
ימין משה דיין, אז שו הביטחון, שמאל חיים
בו־לב, אז הומסכ״ל. "עד היום״, הוא אומו,
"קווה לי לפעמים שאני חולם על השבי"
שני מינים נוספים עד שהמלחמה נגמרה. רום היה הטייס
שהפיל הכי הרבה מטוסים במלחמה ההיא. טייס צעיר
מאוד וכשרוני, עם ביטחון עצמי מספיק גדול כדי שלא
למלא פקודה של מוביל המבנה, שמורה לו לנתק קרב־
אוויר, או כדי לעזוב את המבנה שלו ולצאת לרדוף לבדו
אחרי שני מיגים.
"הרגשתי אז שכלום לא יכול לקרות לי״, הוא אומר.
"המלחמה נראתה לי כמו פאן אדיר, כמו הזדמנות שלא
חוזרת. כשהיא התחילה הרגשתי כמו פרח קיר, אבל די
מהר המזל שלי השתנה".
במהלך תקיפת שדה־תעופה סמוך לאיסמעיליה, הפיל
רום, בתותח, שני מטוסי מינ־ו2. תורו של המיג השלישי
הגיע בניחה לתקיפת שדה־תעופה ליד תדמור שבסוריה.
למחרת, כאשר רום הוביל מבנה לתקיפת מוצב ברמת־
הגולן, נפגע מטוסו מאש נ״מ.
"הרגשתי מכה אדירה מתחת לכיסא, והדבר הראשון
שחשבתי עליו היה יזה מה שאנגל הרגיש׳. דני אנגל,
שהיה חבר טוב מאוד שלי, נהרג ביום הראשון למלחמה.
היתה לי הרגשה שעכשיו הניע תורי. באותו רגע נגמר
הפאן. כל המכשירים והנורות היו מתים, מד הסיבובים
של המנוע היה על עשרת אלפים, ולפי מה שלימדו אותי
- 007,8 זה כבר אחרי התפרקות. היה לי ברור, שאני
לקראת נטישה. ניסיתי לטפס, אבל לא הצלחתי. הס־
טיק היה מאוד קשה. בדיעבד התברר, שפגע בי פגז
73 מ"מ מתחת לכיסא, וכל הצד השמאלי של התא נפגע.
רסיסי פגז חדרו לי לרגל, שדיממה כל הטיסה על הוצ-
פה. לקחתי כיוון לרמת־דוד. מצאתי את עצמי מעל ל־
מסלולים והתחלתי להכין את עצמי לנחיתה בלי מכשי-
רים. הורדתי גלגלים במערכת החירום ובדק
ירדו לפי הצל של המטוס על הקרקע. מה
היה יכול לומר לי, זה אם הם נעולים או ל
שכן, ביצעתי פנייה רחבה והנמכתי לנחיתה כ
בהנאים בשתי הידיים. נחתתי. ניסיתי לקום
ולא הצלחתי".
רום נשלח לבית־החולים בעפולה. למחרת
בדרך לטייסת, מתכנן מה לומר כדי שיאשרו
במבצעים הסתכלו עליו כאילו נפל מהירח, ומפ
אסר עליו לראות קוקפיט מבפנים ללא אישור
להגיע מבית־החולים אל הרכב שייקח אותו
נאלץ רום להיעזר בכיסא גלגלים. בטייסת,
ללא צליעה עד לסוף המסדרון מול עיניו הבוחנ
קד הטייסת, וזכה לטוס עוד פעם אחת.
"הייתי חייב את זה לעצמי, כי הרגשתי
מתחמקת ממני", הוא אומר. "ציוותו אותי לז
של הטייסת לאותו היום. יצאנו אחרי הצהר
חטיבת שריון מצרית, שנעה בכביש שבין
לשארם. בדרך הורה לנו הבקר להיפטר מהפצ
כיוון צפונה ולהגביה. הבחנתי בהבהוב של מ
קרקע, ומייד השלכתי בידונים וצללתי. נ:
ראיתי שני מיג־7ו נלחמים בשני סופר־מיסט
עברתי דרך הקרב, כשאני מספיק עוד לראו
המטוסים שלנו נכנס באדמה. המינים התח
ואני אחריהם, כשהקריאות של שני המטוס
שלי ׳איפה אתה?׳ ממלאות לי את הקשר. א
שאני רודף אחרי המינים לכיוון מזרח. הכיו
היה מערב, אבל רציתי לקחת את ההפלות
גרתי טווח עם המינים ויריתי במטוס האחורי
חתיכות, וכשהתקרבתי ראיתי שהטייס נט
את האף ורדפתי אחרי המיג שנשאר. השמ
אותי מאוד, אבל איכשהו הצלחתי למצוא
לביצות באיסמעיליה. התחלנו להילחם שם מ
כשהמיג מחזיר מלחמה של ממש. המוביל ש
בקשר ופקד עלי לעזוב הכל ולחזור הבית
היה שילא נלחמים לבדי. נשארתי עוד חצי ד
את המיג וחזרתי הביתה.
"כטייס, אתה חי כל הזמן בסביבה שבה
וכל הישג שלך ניתן לביטוי כמותי מדויק.
מתבצעת המדידה המוחלטת, זו שלאחרי
שאלות. זו נקודת פנישה, מין קרב־ביניים בין
שנולדו במקומות שונים וגדלו בשתי מדינו
ואחרי 02 וכמה שנים ואינסוף אימונים, הם
שים לזמן חטוף, לפגישה מכרעת. ההפלה
משיקוף של קרב פרטי בין שני אנשים. א
שאתה מייצג השקפת עולם שלמה מאתו
שניות בודדות שבהן נדרש ממך למצות את
מדת במשך שנים".
שלושה שבועות לאחר תום המלחמה ערך
נשף ניצחון, מושג רווח באותם ימים, במלון
דני קיי הופיע שם לפני אנשי צוות האוויר,
מכובדים, שכללו את שר הביטחון והרמטכ״ל
רוע. כמו באירועים רבים מסוג זה, קיבל בר
את תשומת־הלב הראויה, וכשהגיע הזמן לח
לכל הטייסים שהפילו מטוסי אויב, האווירה
מאוד לא רשמית. כשהגיע תורו של סגן ניור
את התעודה, הכריז עליו מפקד חיל־האוויר
הוד, בטעות כ׳סרן רום׳. זוריק לב קפץ וצ
סרן - תיתן סרן", ומקהלה נחלה גיבתה או!
הוד הסתכל אל השורה הראשונה, שם ישב
דאז, יצחק רבין. רבין אישר בתנועת ראש,
הפך לסרן הצעיר ביותר בצה״ל.
כסרן, חזר רום להדריך בבית־הספר לטי
עם מרים, חברתו מזה שלוש שנים. בבית־הס
כמו בחיל־האוויר כולו, נושא השיחה העי
ימים היה קליטת מטוסי הפאנטום הראשו
22
