התו־נשות.
של
ונע
פעם ראשונה,
עטאוט,
>
לפני אפאצי
בגובה 005,ו ת ל לקח מוהאנד עטאוט, טייס קוברה
בחיל־האוויר המלכותי היותי, את הגאי מטוס הצסנה
של חיל־האוויר הישראלי לידיו, ביצע פנייה מושלמת
מעל גוש דן, ופנה דרומה, לכיוון בסיס היל־האוויר בדרום
הארץ. ״לא האמנתי שאי פעם אחזור לטוס", אומר
עטאוט, שנפצע בתאונת אימונים בירדן ושתי רגליו
משותקות מאז, "ובוודאי לא במטוס של חיל־האוויר
הישראלי. בשבילי, זה הדבר שמסמל יותר מכל את
השלום".
לאחר שבועות ללא שיפור במצבו בבית־החולים בע-
מאן, ועל־פי בקשה אישית של המלך חוסיין, אושפז
עטאוט למשך חודש ימים בבית־החולים איכילוב בתל־
אביב ועבר סידרה של טיפולי לייזר חדישים, שאמורים
להחזיר לו את התחושה בשתי רגליו. בעת הראיון איתו,
הוא סופר בהתרגשות את הימים שנשארו עד לביקורו של
המלך חוסיין בישראל, ומדבר בגילוי לב על התאונה, על
ההתמודדות שלו עם השיתוק, ועל השלום. "רק לפני
שנתיים אי אפשר היה להאמין", הוא אומר, "שטייס ירדני
פצוע יקבל טיפול כל־כך חם ומסור בישראל. אני אסיר
תודה לכל הצוות הרפואי והגורמים בישראל, שהעניקו
לי טיפול כל־כך טוב". במהלך שהותו בארץ לקח חיל־
האוויר הישראלי את עטאוט תחת חסותו, ודאג לארגן
לו ביקור בבסיס דרומי, שם זכה להגשים חלום ישן שלו,
ולבחון מקרוב מסוקי אפאציי, כשהוא מקבל הסבר
מפורט מפי טייסים ישראלים.
קפטן עטאוט, רווק בן 72, מתגורר עם משפחתו בעמאן.
אביו היה קצין תחזוקה בחיל־האוויר הירדני, ובילדותו
עבר עטאוט בין בסיסים ובים של חיל־האוויר הירדני.
בתקופה זו התגבשה אצלו ההחלטה להיות טייס קרב.
את בית־הספר התיכון סיים בעמאן, ולקורס־הטיס בחיל־
האוויר המלכותי הירדני יצא בשנת 689ו, וסיים אותו ב-
הצלחה בשנת 9891, כטייס מסוקים. בתחילה הוסמך
כטייס מסוקי תובלה וסער מסוג סופר פומה, ושירת בתפ-
קידים שונים במספר טייסות מסוקי־סער. לקורס ההסבה
למסוק הקובוה, הנחשב קידום משמעותי לטייסי מסוקי־
סעו, יצא לבקשת מפקדיו. "כנואה שאני טייס לא רע",
הוא אומר. באחרונה סיים את הכשותו כמוביל מבנה,
והוסמך להוביל מבנים של עד שישה מסוקים.
טיסת האימון של ה־6ו באוגוסט, בה אירעה התאונה,
היתה אחת מטיסות האימונים הסדירות הראשונות שלו
כמוביל מבנה בטייסת הקוברות. "טיסת האימון היתה
שגרתית לחלוטין", מספר עטאוט. "הובלתי מבנה של
ארבעה מסוקים, כשבאחד מהם יושב מפקד הטייסת
שלי. כקברניט המסוק, ישבתי בתא הקדמי. ביצענו
שתי גיחות אימונים באותו יום. במהלך הגיחה השנייה,
בעת טיסה בגובה נמוך, פגע המסוק שלי בקוקע והתר-
סק. אני לא זוכר הרבה מוגע ההתוסקות, מלבד העובדה
שניסיתי להשתלט על הגאי המסוק, אבל בגלל הנובה הנ-
מוך בו טסנו, הדבר לא עלה בידי". התאונה נחשבת
כתאונת הקוברה החמורה ביותר שאיועה עד היום
בחיל־האוויר הירדני, המפעיל מסוקים רבים מסוג זה. המ-
סוק נהרס לחלוטין, הטייס שישב בתא האחורי נחלץ בנס
עם רגל שבורה בלבד, אבל מוהאנד שבר חוליה בעמוד
השידרה שלו והפך למשותק בשתי רגליו.
את האירועים שהתרחשו אחרי ההתרסקות מתקשה
עטאוט לזכור. הוא איבד את הכרתו, ובמשך חודש
שלם שכב בבית־החולים בעמאן כשהוא מחוסר הכרה לח-
לוטין. באמצע חודש ספטמבר התעורר עטאוט ורופאיו
הירדנים הגדירו אותו כ״נס רפואי". לאחו כמה שבועות
של התאוששות, הציעו לו רופאיו מספר אפשרויות טיפול
במדינות שונות בעולם. על־פי עצת המלך חוסיין, שאף
ביקר את עטאוט שלוש פעמים בבית־החולים בעת שהיה
מחוסר הכרה, החליט עטאוט לטוס לישראל.
"הוד מלכותו המלך חוסיין ביקר אותי בבית־החולים
בעמאן שלוש פעמים", מספר עטאוט. "זה לא דבר יוצא
דופן. חיל־האוויר הירדני יקר וקרוב מאוד ללבו של המלך
חוסיין, והוא יבקר ויעשה כל מה שביכולתו למען כל
טייס שנפצע במהלך שירותו. אותו הדבר נכון נם לגבי
קצינים וחיילים מחילות אחרים בצבא ירדן. עד כדי כך
המלך חוסיין דואג לחייליו. לצערי, לא זכור לי דבר מה-
ביקורים שלו, כי הייתי מחוסר הכרה. במהלך אחד הבי-
קורים, העניק לי המלך שעון זהב עם חריטה והקדשה
אישית שלו. אחרי שהתעוררתי, אמי נתנה לי את השעון,
בלי לומר לי ממי קיבלתי אותו. פתחתי את הקופסה,
וראיתי שההקדשה האישית היא מהוד מלכותו חסאן
בן טלאל. אי אפשר לתאר במלים את ההתרגשות שאחזה
אותי".
כשהתעורר עטאוט לאחר התקופה בה היה שרוי
בחוסר הכרה ובטשטוש שנגרם ממשכבי הכאבים שניתנו
לו, הוא גילה כי שתי רגליו משותקות לחלוטין. תחושה
קשה ביותר לכל אדם, ובמיוחד לטייס קרב שרגיל לפעי־
לות אינטנסיבית. "לא יכולתי להניע או אפילו לחוש את
הרגליים שלי", הוא מספר. "זו הרגשה קשה מאוד, אבל
אחרי שהייתי חסר הכרה במשך זמן ממושך, ואחרי
תאונה כל־כך קשה, הודיתי לאלוהים שאני עדיין חי.
לא כעסתי. פשוט הייתי שמח שאני עדיין בחיים. המלך
חוסיין בכבודו ובעצמו הציע לרופאים שאני אקבל את
הטיפול בישראל, ודאג לכך אישית. כיום, חודש אחד בל-
בד לאחר שאושפזתי בישראל, יש שיפור ממשי במצבי,
ואני כבר יכול להרגיש תחושה מסוימת בשתי רגלי". טי-
פול הלייזר החדיש שעובר עטאוט, אמור לאחות ולשפר
את הקשו בין העצבים שנמצאים מסביב לחוליה חשבו־
רה בעמוד השידרה שלו.
לעטאוט אין אשליות בנוגע למצבו, אבל בכל זאת
הוא אופטימי, ומקווה שאולי יום אחד יחזור לטוס בשי-
רות חיל־האוויר הירדני, או בחברת־תעופה אזרחית ביר-
דן. אין לו כרגע תוכניות לעתיד לאחר שובו לירדן, אבל
הוא מקווה להשתלב, בבוא הזמן, במסנות שבה יוכל נם
לחזור לקוקפיט. "אני אוהב מאוד לטוס, זה היה חלום
הילדות שלי״, הוא אומר. "להיות טייס קרב בחיל־הא־
וויר המלכותי נחשב לכבוד גדול מאוד בירדן, ולי היתה
הזכות להימנות עם האנשים האלה. תכננתי קריירה ארו-
כה בחיל־האוויר, ועכשיו הכל נקטע, וצריך להתחיל
מהתחלה. לטייס קשה מאוד להתמודד עם נכות, ובמי
33
