»
ל הכבוד, זיק", אמרו לו חבריו
• •
לטייסת, "הראיתם להם מי אתם", ו־
I I
טפחו על שכמו בחיבה, כאשר הידיעה
I
על נצחון ישראל במבצע קדש הגיעה
C
להודו. ׳אייזיק יזיקיאל׳ היה שמו
^ J
שם, טייס יהודי בחיל־האוויר ההודי.
"לא היה לי כל צורך להשתמש בשם אחר, שם שלא יצ-
ביע מיד על מוצאי", מספר על התקופה ההיא בחייו יצחק
יחוקאל, היום גימלאי חברת "אל־על". "ההודים הם עם
מאוד סובלני, כלפי כל הדתות", הוא אומר. ואכן, יצחק
יחזקאל, טייס ומדריך טיס, טס בעשרות סוגי מטוסים
בשמי הודו ומחוצה לה, וקודם באין מפריע לתפקידי
מפתח בתיל־האוויו ההודי, שכללו פיקוד על טייסות
ואף מישרת מפקד כנף.
היום, בדירתו הנאה בפתח־תקווה, לאחר יותר מ־03
שנה שעברו מאז, הוא מספר על קריירה עשירה ומיוחדת
במינה - אקזוטית, אפשר לומר, שתחילתה ברגע בו התנ-
דב לקורס־הטיס ההודי.
"הצטרפתי לחיל־האוויר ההודי בשנת 649ו", הוא
נזכר, "כשנה לפני שקיבלה הודו את עצמאותה ועדיין
היתה קולוניה בריטית, בדומה לישראל באותם הימים".
עד לעצמאות פעל"חיל־האוויר המלכותי ההודי" תחת
פיקוד בריטי. כשהפכה הודו רפובליקה, בשנת 0591, שו-
נה השם רשמית ל״חיל־האוויר ההודי". "באופן עקרוני,
התנדבתי לקורס־טיס בגיל 91", הוא מספר על תחילת
השתלשלות העניינים. "למעשה", הוא ממשיך, "תחילת
קורס־הטיס התאחרה בעשרה חודשים בשל הסכסוך
עם פקיסטן: בעת קבלת העצמאות, בשנת 7491, הופרדה
הודו מפקיסטן. בד בבד, היגרו לפקיסטן אזרחים רבים
ממוצא מוסלמי, ביניהם גם טייסים, וחיל־האוויר ההודי
נאלץ למסור לידי פקיסטן כשליש ממטוסיו".
לאחר שהתגברה הודו על הקשיים שהיו כרוכים בפי-
רוד, יצא הקורס לדרך. ״ניתן למתוח קווי דמיון לא מע-
טים בין קורס־הטיס ההודי לקורס־הטיס הישראלי",
הוא אומר. "הקורס נמשך שנתיים, והוא מעמיד סטנדר-
טים מאוד מחמירים. רק כ־03 אחוז מאלה שהתחילו
את הקורס איתי, הצליחו להניע אל סיומו. בנוסף, כלל
הקורס לימודים אקדמיים, ולבוגריו, יחד עם כנפי־הטיס,
הוענק תואר במדעי הטבע".
יחזקאל סיים את הקורס בהצלחה, ולאחר שעבר קורס
אימון מתקדם על מטוסי"הרווארד" וייספיטפייר" והפך
קצין, הצטרף, בשנת 9491, לטייסת מטוסי"טמפסט".
לאחר שנה וחצי בטייסת, נשלח לקורס הדרכה, וכאשר
סיים גם אותו, שימש כמדריך טיס במשך ארבע שנים,
בתחילה למטוסים קטנים, ומאוחר יותר למטוסי סילון.
"שמחתי לקראת ההדרכה", הוא נזכר. "הקורס היה מ-
עניין, וההדרכה נראתה לי אתגר מרתק. בדיעבד, זה
היה אכן כך - נהניתי מאוד מההדרכה. אין סיפוק גדול
יותר מלקחת חניך טירון, ולעשות ממנו טייס".
ב־2591 הדריך את מי שהפך לימים להיות מפקד חיל־
האוויר ההודי הנוכחי, מרשל קוהל. "הוא היה תלמיד
טוב, טוב מאוד אפילו", מעיד עליו מדריכו האישי.
בתקופת ההדרכה, בשנת 2591, נשא לאשה את רבקה.
משפחותיהם נרו בשכנות והיו מיודדות, וכך אירע שבעת
שביקר יחזקאל את משפחתו בבומביי, נערכה היכרות בי-
ניהם, ומאז נשארו ביחד. כשנישאו, נאלצה רבקה להפסיק
את עבודתה כמורה, מכיוון שעברו לגור בבסיס, באיזור
מדברי בצפון הודו. "זה הפריע קצת", היא אומרת,
"שבתור טייס ומדריך הוא לא היה הרבה בבית, במשך
כל השירות. לעומת זאת, הבנים, שלושה במספר, שנולדו
במשך השנים לתוך המציאות הזו, היו מאוד נאים באבא
שלהם".
בהודו, בדומה לישראל, מקצוע הטיס נחשב למקצוע
מכובד מאוד. שם, עובדה מעניינת, מיושמת האימוה
"הטובים לטיס", בצורה יוצאת מן הכלל: בבסיסים זכתה
כל משפחת קצין למגורים, שכללו צוות של משרתים,
ט י י ל נ ו , ו ק ד1 ו:
י ח ק נ ו ,
ש
בבסיס היו, לרווחת המשפחות,
מסעדות מפוארות, בריכה ומגרשי טניס,
ופעילות חברתית עניפה. "יחד עם כל
המשפחות השתתפנו במשחקי ספורט, בטיולים,
בנשפי ריקודים עוד פעילויות מעניינות״,
מספרת האשה, רבקה. נחצלום: תמונה מהחתונה.
יצחק, במדי טייס של ח יל־האוויר הודי
טבח ומטפלת לילדים, ומשרת אישי לקצין עצמו. בבסיס
היו, לרווחת המשפחות, מסעדות מפוארות, בריכה ומגר-
שי טניס, ופעילות חברתית ענפה. "לא הצטרכתי לעשות
דבר בבית", נזכרת רבקה יחזקאל, ונדמה כי נימת התרפ-
קות מתגנבת לדבריה. "המשרתים נרו במגורי המשרתים
בסמוך לבית, ועמדו לרשותנו בכל עת". ברוב הבסיסים
שגרו בהם, לא הלכה לעבוד, מכיוון שהשהות בבסיס
היתה קצרה מדי, ולא איפשרה התחייבות לזמן ממושך.
"מה שמאוד הקל, וגיוון את שיגרת החיים", היא מוסיפה,
"היתה העובדה שהיו המון משפחות קצינים בבסיס,
אנשים מצוינים, ועם כמה מהם אנחנו עדיין שומרים על
קשר מאז. יחד עם כל המשפחות השתתפנו במשחקי
ספורט, בטיולים, בנשפי ריקודים ועוד פ
מעניינות". כשהדבר התאפשר, עבדה רבקה ב
כמו למשל בבסיס בו חיו כשלוש שנים, שם ניה
דים לילדי המשפחות. היו נם בסיסים בהם לא
משפחות כלל, ואז המתינו רבקה והילדים בבומ
המשפחה המורחבת, עד שיסיים יצחק את הפק
רף אליהם.
"הודו", אומר יצחק יחזקאל, "היא מן המדינו
בעולם. האנשים נחלקים כמעט באופן מוחל
רמות חיים: עשירים מאוד ועניים מאוד. הבסי
שונה מהעיר הענייה: הכל היה מאורגן, נקי ומס
פע, וחינוך מעולה לילדים. בהודו, מצרך מאוד
הוא הסבלנות. נדמה כי בהודו יש את כל הזמן
אפשר למשל, לחכות עשר שעות לרכבת, ולאי
נראה מוזר. בבסיס זה לא היה כך. הכל היה עם
זמנים מדויקת, הכל עומד על מקומו כראוי. בסי
מים הוא בתוך העיר, והוא ממש עיר בתוך ע
אחר".
בתקופת שירותו בחיל־האוויר ההודי, הכיר
טייסים יהודים נוספים, ביניהם אייבי נתן ונ׳ו כ
שוני הטייסים בארץ. עם אייבי נתן לא טס,
אותו, וידע שעלה לישראל לאחר שירות קצר י
בודה בהברת־התעופה הלאומית של הודו. את
הכיר היטב, והצטער לשמוע שנים לאחר־מב
בתאונה בישראל בעת שהטיס ספיטפייר.
ב־6591, לאתר שבית־הספר לטיסה הועבר
באיזור המדברי בצפון, לעיר פונה שליד בומביי, ע
גם משפחת יחזקאל, ויצחק שירת שם עוד תקו
עד שעבר לשרת בטייסת מטוסי"וומפייר". ב
נשלח לאנגליה, לעבור הסבה למטוס קוב מסוג
ובאותה הזדמנות הוסמך גם להדרכה למטוס זה
"ב־0691", הוא מספר, "מוניתי למפקד טייס
למטוס הקנברה". בתפקיד זה שימש עד שנת
יצא להשתלמות פו"מ )פיקוד ומטה(, חזר להי
טייסת הקנברה לעוד זמן קצר, ואז, בדרנת לו
לונל )דרגה מקבילה לסנן אלוף(, מונה להיות
בכנף עליה פיקד, היו שתי טייסות: טייס
"אלואט", וטייסת מטוסי"האנטר״. בנוסף, פי־
על יחידה בבסיס, שתפקידה היה הכשרת מדר
ברה, והערכת תיפקודם של מדריכים בכל הבסי
בי הודו. "זו היתה תקופה יפה", נזכר יחזקאל, י
עד למלחמה עם פקיסטן בסוף 5691. כשפרצה
ביקשו ממני לבוא למטה ולעזור בתכנון מהלכי
מהעורף, מכיוון שנהייתי מומחה למטוס התקיפ
של הודו, מטוס הקנברה. רציתי לקחת תלק ב
להשתתף בקרבות אוויר, אבל המלחמה נמשכ
בלבד, ואולי למרבה המזל, לא הספקתי".
לא רק טייסים יהודים היו בצבא הודו. באות
בהודו נם מפקדים בכירים יהודים בזרועו
דוגמת האדמירל של הצי ועוד שני גנרלים ב
ההודים, כמו נם בצבא, חיו בני כל הדתות", ה
"חיינו שם מזה 0002 שנה, ולא היו אף פעם חיכ
בד עם הקתולים מדי פעם - וכפי שכבו ציינתי
היו מאוד פררישראל. מדי שנה קיבלנו חוזר, בו
טים כל החגים והימים הקדושים לבני כל דת, ו
למשל, לא חויבתי לטוס. האדם בהודו לא נס
מוצאו, ולכן איש לא התעניין כיצד אדם ב
יחזקאל׳ הצליח להגיע לתפקיד כה בכיר".
בשנת 5691, לאחר תום מלחמת הודו־פקי
יחזקאל את חיל־האוויר, והלך לעבוד ב׳׳איר־אינ
רת־התעופה הלאומית של הודו. "נציגי החב
לחיל־האוויר, והציעו לטייסים לבוא לעבוד
ברתי לשם בעיקר מהסיבה, שתכננתי כבר מז
לארץ, בעקבות אחי שעלה בשנת 1691. ידע
עלי לעזוב חברה אזרחית ולנסוע לישראל,
חיל־האוויר".
50
