האסלח לעצמי
שנטשתי בכדי
ולא עשיתי די
לישם משימת חיי?
כל הלילה ארכו לבטי
עד שהתעיפתי משקולי.
עומס הלימודים ואהבת השחקים
גברו על ספקותי הרבים.
מאז ״חבקתי״ החלטה - -
ההתלבטות לא חזרה,
תמיד חזרתי לשגרה
על כל תקלה ותאונה.
ידידים אבדתי,
חברים הספדתי,
אמהות נחמתי
והורים בקרתי...
לעולם לא הצטערתי
ובדעתי לא נמלכתי,
נכוחה מבטי ישרתי
ומטרתי הגשמתי.
עתה בנדודי בניכר
בהשקיפי על העבר
ליבי נצבט בקרבי
אך אין חרטה בליבי
