פעילות הלילה פסקה,
חזרנו למעונות לשינה.
ידיעות ״התגנבו״ עוד בלילה
על התאונה המחרידה...
... שני מטוסים התנגשו - -
שני חניכים ומדריך.
חניך אחד נספה
והשני אנושות נפגע...
עתה ״ידעתי״ אסון מהו
ואוירת אימה עלי השתלטה..
לפתע ״ידעתי״ הסיכונים
שבבחירת מקצוע השחקים.
נתפסתי פיק ברכיים
לרעיון רחוף על כנפיים...
לראשונה התלבטתי,
להיות או לחדול,
להכנע לפחדי ליבי
או לישם חלומי?
לחיות עם העובדה
שברחתי מהמערכה,
ובלילות אחלום בעתה
על שנתקפתי אימה?
